ה'בעלי-בתים' של היום

דניאל סגרון , י"ב באדר תשע"ו

דניאל סגרון
דניאל סגרון
צילום: עצמי

ישנה סתירה מעניינת בין תורה למדע.

בעולם המדע ברור לכולם שהאנושות רק מתפתחת. כל עשור שונה לחלוטין מקודמו, משוכלל הרבה יותר. חדשות לבקרים אנו נחשפים לאינספור פיתוחים, המצאות והברקות של גאוני על.

לעומת זאת, בעולם התורה מחנכים לכך שאנו ב'ירידת הדורות', שאם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם. 'הדור של היום', מצקצקים בלשון, הוא 'כבר לא מה שהיה פעם'.

את הפתרון ל'סתירה' סיפק הרב קוק במאמר הדור. הרב טען שבעבר היו אמנם יחידי סגולה מופלאים, אבל רוב העם היה במדרגה נמוכה יחסית. מה שהתחדש בדור האחרון הוא שהפער הצטמצם. רוב העם 'מבין עניין', פיקח וביקורתי, וגם נמצא במדרגה מוסרית גבוהה. הוא לא בולע כל מה שמאכילים אותו.

אני חושב שהאבחון הזה של הרב קוק גורר, לצד הזכויות, גם חובות.

הוא מוביל למסקנה שאי אפשר להשאיר את התורה רק לרבנים. לומר התפקיד שלהם ללמוד תורה ושלנו לעבוד ולפרנס.

כל אחד ואחד מהציבור הדתי-לאומי הוא חלק מפיתוח התורה. כל אחד צריך ללמוד, כפי כוחו ויכולותיו. אם יש חסמים, טכניים או נפשיים, צריך לזהות אותם ולמצוא דרך להתגבר עליהם.

אולי כדאי שכל בוגר ישיבה ש'יצא לחיים' יבחר לעצמו נושא מסוים בלימוד התורה. נושא שהוא יתמקצע בו, יקיף אותו, אולי גם יכתוב עליו ויעביר עליו שיעורים בקהילתו או בתוך משפחתו.

אפשר לקחת נושא שמשיק בין ההלכה לתחום העיסוק; אפשר ללבן ביסודיות שאלות הלכתיות או דילמות מחשבתיות שעולות במהלך החיים; וגם אולי לחזור לימי הישיבה, למצוא נושא ש'בער' בימי הבחרות ולהתמחות בו.

העיקר להיות מחוברים ללימוד תורה גם אחרי הישיבה!

יש כאלו שאוהבים שיעורים, האחרים מחבבים לימוד בחברותא או לבד. יש כאלו המעדיפים לימוד רגוע, אחרים מעדיפים להציב לעצמם אתגר כמו סיום ש''ס, שולחן ערוך אורח חיים או הקפת נושא מסוים מכל ההיבטים.

אולי גם כדאי להקים כתב עת, מעין 'אסיף' המבורך והמחכים, לבוגרי ישיבות בעלי מקצועות חופשיים שיעשירו את עולם התורה מנקודת המבט שלהם. זה גם ייצור אווירה של לימוד ציבורי, תרבות של תורה.

יש מחיר לצמצום הפערים בדור האחרון, מחיר שגורר מחויבות ונשיאה בעול הרמת קרן התורה.

הרב חיים נבון כתב כמה פעמים נגד הזלזול בבורגניות, מכיוון שהיא התשתית עליה נשענת החברה. הם אלו שעובדים, משלמים מיסים, עושים מילואים ומגדלים משפחות על כל הכרוך בכך.

ייתכן שגם הדתיות של העם נשענת על אותה חברה. קומץ אברכים ורבנים יכולים לפעול המון למען הרמת קרן התורה בעם ישראל, אך ללא שותפות של רוב הציבור העובד התורה תישאר בקרן זווית של החברה הישראלית.

גם במבט כללי, או פנים מגזרי, זו השעה לחזק את לימוד התורה בציונות הדתית. רבים מהאתגרים שהסרוגים לקחו על עצמם כבר בוצעו, או שהם כבר על המסלול הנכון. היד על ההגה והיא בתנופה. אולי עכשיו הדגל המרכזי צריך להיות יציקת תוכן רוחני משמעותי למפעל הציוני כולו.

בשביל לעשות זאת צריך קודם כל שאנו נהיה מחוברים. נפתח כולנו קשר אישי, אינטימי, עם הגמרא, עם ההלכה. מהקשר ההדוק הזה ייצאו כל המפעלים הגדולים, יתגשמו כל החזונות.

לימוד התורה הוא הגזע ממנו יוצאים כל הענפים, כל הדגלים המגוונים אותם אנו שואפים להניף וליישם.

כשהבסיס איתן, הגזע יציב והשורשים חזקים, אז הענפים ישרים והפירות מתוקים.

'הדור של היום' הוא אכן 'כבר לא מה שהיה פעם', אבל תלוי בנו אם הוא יהיה טוב יותר.