הגולם קם על יוצרו

עו"ד אורי ציפורי , י"ד באדר תשע"ו

אורי ציפורי
אורי ציפורי
צילום: דרך חיים

"מדינת ישראל היא מדינת יהודית לא בגלל שמישהו החליט שהיא מדינה יהודית... היא מדינה יהודית כי רוב האזרחים שלה רוצים שהיא תהיה מדינה יהודית. ביום שרוב האזרחים יחליטו אחרת היא לא תהיה מדינה יהודית, היא תהיה מה שהאזרחים יחליטו."

את הדברים הללו אמר בשבוע שעבר חבר-הכנסת יואל חסון ('המחנה הציוני') בעת ביקורו בשומרון. צריך להודות לחה"כ חסון על כך שסוף סוף שם את הדברים החשובים הללו על השולחן. לפחות כעת אנו יכולים להבין טוב יותר עם מה אנו מתמודדים.

דברים אלו אינם רק דעתו הפרטית של חבר-כנסת מסוים מהשמאל. זו גם עמדתו של בית המשפט העליון, ולמעשה זו שיטתן של כל המפלגות, מן הקצה אל הקצה. נבחרי הציבור אמנם משלמים מס שפתיים לבוחריהם ומרבים לצטט את המילים "יהודית ודמוקרטית", , ואף-על-פי-כן כל המצטטים סבורים  שאת כללי המשחק המחייבים קובעת רק הדמוקרטיה, ולכן אם יוחלט באופן דמוקרטי שהמדינה לא צריכה להיות יהודית (ע"י ביטול חוק השבות למשל), אז הרוב קובע, ואילו אם היהודים יחליטו שהמדינה לא צריכה להיות דמוקרטית (דהיינו, לא דמוקרטית אליבא דבג"צ), אז בג"צ קובע.

בית לאומי לעם היהודי

כדאי לשים לב מה קרה פה. בשנת 1947 הכירו אומות העולם בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, היינו בזכותו למדינה בה יהיה הוא הריבון. מכוח הכרה זו, ובניגוד לדברי ח"כ חסון, נתקבלה החלטת האו"ם ב-כ"ט בנובמבר לכונן בארץ ישראל בית לאומי לעם היהודי. לא מדינה שבה כלל האזרחים קובעים אם היא תהיה יהודית או לא, אלא מדינה שבה יהיה ליהודים שלטון עצמי והם יקבעו כיצד מתנהלת המדינה. לשון אחרת: מדינה שבה העם היהודי הוא הריבון.

בהתאם להחלטה זו, נשלחה לארץ ישראל ועדת-מעבר מטעם האו"ם, אשר העבירה בהדרגה את כל סמכויות השלטון מידי הבריטים לידי נציגי הישוב היהודי בארץ ישראל, הלוא הם מועצת העם. מועצת העם היתה גוף שנבחר ע"י יהודים וכיהנו בו יהודים בלבד, והיא שקיבלה לידיה את הריבונות.

אמנם מועצת העם החליטה על הקמת בית מחוקקים המורכב מנציגי כלל האזרחים, יהודים ולא-יהודים, והעניקה בכך שותפות שווה לכולם בניהול ענייני המדינה. אך מועצת העם מעולם לא החליטה למסור לידי כלל האזרחים את האפשרות להכריע האם מדינת ישראל תהא מדינת העם היהודי או לא. הכרעה זו כבר התקבלה הרבה לפני שקמה הכנסת. זו הנורמה הבסיסית, הנחת היסוד שמכוחה הוקמה המדינה. [אין צריך לומר שהנחת היסוד הזו, שהעם היהודי הוא הריבון החוקי על ארץ ישראל, היא המלווה אותנו כבר אלפי שנים, כפי שמעוגן בתנ"ך ובמשפט העברי, אך זהו נושא למאמר אחר.]

הגולם קם על יוצרו

המילים שאמר ח"כ חסון ממחישות היטב כיצד הגולם קם על יוצרו. הלוא העם היהודי, שקיבל לידיו את הריבונות, מעולם לא מסר אותה לכלל האזרחים. הוא אמנם החליט על הקמת מוסד הכנסת, שהופקדה על הניהול השוטף של המדינה, אך הוא מעולם לא קיבל החלטה לפיה כל מי שמשתתף בבחירות לכנסת הוא ריבון.

פירוש: לא כל מי שיש לו זכויות אזרח הוא בהכרח הריבון. הריבון במדינת ישראל, קרי: העם היהודי, העניק זכויות אזרח גם לבני עמים אחרים (כנהוג במשטרים דמוקרטיים), אך לא הפך אותם לשותפים בריבונות. זו הגדרה משפטית-חוקתית ברורה, לא רק אמונה ומשאלת לב.

ובכן, הריבון היהודי המציא מוסד (הכנסת), והנה בא המוסד הזה וטוען כי כל מי שמשתתף בבחירות אליו הוא חלק מהריבון. האמנם?! האם העם היהודי קיבל החלטה לחלוק את הריבונות על כלל האזרחים?

בהחלט ניתן להניח שהתשובה לשאלה הזו ברורה לכל יהודי החפץ במדינה יהודית, אבל עלינו להבין כי השיטה המשפטית הנוהגת במדינת ישראל, אותה ביטא היטב ח"כ חסון,  שוללת מכל וכל את ההנחה הבסיסית והפשוטה הזו. עלינו להבין כי איננו נאבקים על ריבונות ביהודה ושומרון בלבד, אלא על הגדרת הריבונות בכל חלקי הארץ, גם אלו שהחוק הישראלי חל בהם.

אין לנו ברירה אלא לומר באופן ברור, ללא התנצלות וללא גמגומים: "הריבון במדינת ישראל הוא העם היהודי, לא מכוח רוב מזדמן אלא מכוח זכותנו להגדרה עצמית, זכות מכוחה קיימות כל מדינות הלאום בעולם".