אין כמו אירועי 'הכתרות רב ורבנית פורים' במוסדות החינוך בכדי להציף כל מיני דפוסי התנהגות הקשורים לדברים שהצנעה יפה להם מצד התלמידים שביום יום הרגיל עקב הגבולות הברורים של מדיניות מוסדות החינוך שהם לומדים בהם - לא היו מגיעים לכדי מימוש ופרסום.

לפעמים יש ומעשי הקונדס חורגים מגבולות הנורמה וגולשים לעבר מחוזות ההפקרות ומעוררים בשל כך פולמוס חינוכי מתחדש אודות הטיפול והשיח היומיומי המתקיים במערכת החינוך אודות נושאי גיל ההתבגרות ויצר הנעורים.

לאחרונה נתקלנו בעוד אחד ממקרים אלו, בהם הגבול נחצה ובשל כך יצאו כמה גורמים מחוץ למערכת החינוך הפורמלית בקריאה נרגשת לציבור המחנכים לדבר עם תלמידיהם ביתר פתיחות, לעודד אותם, להיות להם לאוזן קשבת ובכלל להפסיק ולהתעלם מהשאלות גיל ההתבגרות העולות לפתחם מקרב תלמידיהם:

מסופקני האם קוראי הקריאה מודעים וערים מבפנים להתנהלות מערכת החינוך הפורמלית, רוצה לומר: עמדו בעצמם מול כיתה במציאות יומיומית ומכירים במגוון אילוצי השעה העומדים בפתחו של כל מחנך. תרשו לי לנחש שלא. ההנחה לפיה אנו, המחנכים, לא מספיק מודעים/רגישים/ערים/פתוחים/קשובים היא מקוממת במקרה הטוב ומנותקת מהמציאות באחר.

אז הנה הצהרה רשימת של מחנך בישראל:

אני וחבריי המחנכים נמצאים עם תלמידנו. אנו מודעים לחלוטין להרגלי צריכת התרבות שלהם כמו גם  למנעד הסכנות והפיתויים הנגזרים מכך.  

אממה, יש מחנכים שלא מודעים לתכנים שתלמידיהם צורכים? שלא שמעו מהעולם על הנוער הדתי וחופשותיו ב'איה נאפה' והציוצים האחרונים שהם הקלידו היו ב'אגמון החולה?'.

סה לה וי. מסתבר שגם מערכת החינוך לא חפה מבינוניות.

עד כמה מורכבת הבעיה וגדול האתגר ניתן להסיק ממחקר מפורסם של ארגון הבריאות העולמי מלפני שנתיים שהעלה שילדי ישראל בגילאי 11-15 הם הראשונים בעולם מבחינת היקף הזמן שבו הם גולשים באינטרנט. צעירי ישראל זכו ב"מדליית כסף" בקטגוריה המצערת לא פחות: כמות הזמן שבה הם רובצים מול הטלוויזיה. עוד עולה כי 28.5% מילדי ישראל בגילאים אלה גולשים באינטרנט לפחות ארבע שעות ביום. כשזה מגיע לצפייה בטלוויזיה, המצב מדאיג אף יותר: 35.8% מבני 11-15 צופים בטלוויזיה יותר מארבע שעות ביום. (תמר טרבלסי-חדד, "ידיעות אחרונות" פורסם:  15.07.12 )

לשמחתנו נתוני הגלישה והצפייה בטלוויזיה בחמ"ד הם במצב טוב לאין ערוך, אולם היו בטוחים שרוב המחנכים הבקיאים במספרים אל, מודעים לגודל ההתמודדות בלימוד 'הוויות אביי ורבא' בבוקר כאשר בערב תלמידיו ממשיכים לריתחא דאורייתא של האדמו"ר מ'גאליס' ביחד עם חסידיו מ'השמינייה'.

נכון, לוקח זמן לגוף גדול כמערכת החינוך לעשות את הטרנספורמציה הנדרשת בכדי להתאים את עצמה לאתגריה המתחדשים של הפוסט מודרנה, אבל שבוע המוגנות האחרון במערכת החינוך בסימן: 'לוקחים 30 שניות למחשבה לפני שמשתפים'  על שלל הסרטונים, החומרים, מערכי השיעור והמחקרים הרלוונטים והעדכניים ביותר שהופצו וחולקו על ידי רכזי התקשוב לכלל סגל המורים, מלמד שהיא לגמרי בכיוון הנכון, ערה ומודעת לגודל השעה וחשיבות הסכנות בשימוש לא נכון במדיה: הן מצד ה'בין אדם לחברו' והן מצד 'קדושת המחנה'.

מעבר לכך, היכרות מבפנים עם תכני תחום ה'חינוך מתוך אמונה', תגלה מדוע זמנה של המנטרה הלעוסה עד כדי החלדה המופנית למחנכים:

'הגיע הזמן שתתחילו לדבר ולפתוח עם הנוער על הנושאים הללו' עבר והפך אותה ללא רלוונטית בעליל.

אנחנו מדברים. מנהלים פולמוסים. כותבים מערכי שיעור. ומציפים איתם ביחד את הנושאים הרגישים ביותר. עדיין יהיו מעידות. עדיין תלמידים בריאים בנפשם וביצרם יחפשו למרות ההתמודדות של מערכת החינוך תכנים מיניים. ויודעים מה? זה בסדר גמור.

כי זה בעצם ההבדל בין פיסול ועיצוב נשמות אנושיות, דינמיות לבין התעסקות עם טכנוקרטים.  

ואם בקריאות עסקינן: אני הייתי מפנה את אותה קריאה בעיקר לחלק מציבור ההורים, אלו האמונים על הרגלי התרבות ושעות הפנאי של ילדיהם. די להביט בנתון של איגוד האינטרנט הישראלי:

האומר ש "63 אחוז מההורים לא יודעים היכן ילדיהם גולשים" (NRG, רעות וילף  23/7/2013)

בכדי להבין שיש יותר מידי זמן בהם הילדים נחשפים למגוון תכנים ללא שום פיקוח והשגחה מחוץ לכותלי בית הספר.

היום ככל הנראה המצב חמור הרבה יותר עקב הטכנופוביה המובנת של חלק גדול מההורים.

בהתחשב בכך ש'זה לעומת זה עשה האלוקים', ויש כיום חומרי הדרכה כמו גם מגוון כלים נהדרים וחדשניים הבנויים ומיוחדים להורים, בעצם לא נותר לנו אלא לחכות להצטרפות של חלק מההורים למערכת הבלימה שמערכת החינוך התחילה כבר מזמן.

אין לי ספק שביחד נוכל לה.

לתגובות וקבלת חומרי הדרכה והסברה להורים ניתן לפנות ל: [email protected]