המשפחה הנורמטיבית והטבע האנושי
המשפחה הנורמטיבית והטבע האנושי

בדברים הבאים אבקש לגעת בזהירות בנושא שהפך להיות סלע מחלוקת בתקופה האחרונה: מהי משפחה נורמטיבית.

העמדה המסורתית

מאז ומעולם היה פירוש מקובל אחד למשפחה הגרעינית: איש ואשה המקיימים חיים משותפים. הזוג הזה הוא שמביא ילדים לעולם, וכך נוצרת המסגרת המשפחתית: אבא-אמא-בן-בת...

ביטוי מובהק לכך יש בתורה, הפותחת בתיאור מעשה בראשית ומקדישה מקום מיוחד ליצירת המשפחה: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם... עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (במאמר מוסגר: ראוי לציין שהמקור לכך שהאדם נברא בצלם מתייחס בעיקר לזוג איש-אשה המהווים יחד "צלם אלקים". צודק בהחלט הזמר העממי "בלעדייך אני חצי בן אדם"...).

מכאן העמדה המסורתית – הן ביהדות והן ברוב החברות השמרניות-דתיות בעולם – הקובעת נורמה ברורה למושג המשפחה. עמדה זו אינה מכירה בזוג אנשים מאותו מגדר כתא משפחתי, לכל עניין שהוא, ואף רואה בתופעה הזו פגם מוסרי שיש להוקיע אותו. זאת כיון שיחסי אישות והנאה מינית נתפסים כמעשה לגיטימי (ואף ראוי ומקודש) רק בהקשר של זיווג בין המינים השונים, כמעשה שיש בו פוטנציאל של הולדה וגידול מין האדם, ולא כמעשה שבו שני אנשים מפיקים הנאה פיזית סתמית האחד בקרבת רעהו.

איפה הויכוח

התמורות בהשקפת העולם המודרנית יחסית לזו השמרנית, בצירוף התקדמות המדע והרפואה, מנסים לערער תפיסה זו. בעשרות השנים האחרונות, השיח החילוני (בחלקו לפחות) מבקש להגדיר מחדש מהי 'משפחה', ולטעון שתא משפחתי יכול להיות משני בני זוג בני אותו מין, גם אם זו תופעה שמהווה חריגה מהטבע המקובל. לטענה זו, רשאים שני גברים או שתי נשים לא רק לחיות יחד כמשפחה, אלא גם לגדל ילדים, ככל משפחה אחרת – אף שהילד אינו יציר משותף של השניים.

ככל הידוע, אין ממצא מדעי-רפואי ממשי המאשר קיום נטייה גנטית מולדת הגורמת למשיכה מינית הפוכה (יתירה מזו, לפי התפיסה המדעית המקובלת, אילו היתה נוצרת נטייה כזו בדור מסוים, הרי באופן טבעי היה עליה להעלם, שהרי נשאי הגן הזה אינם מעמידים צאצאים). עיקר הויכוח, אם כן, נמצא בתחום של תפיסת העולם, קביעת עמדה מוסרית, ושם הוא צריך להתנהל. גם אילו היה ממצא מדעי-רפואי המורה על נטייה גנטית מולדת כלשהיא, לא היה בכך כדי להצדיק קביעת נטייה זו כנורמה. כשם שישנן מחלות גנטיות רבות, שהמחקר הרפואי מחפש להן מרפא, כך מוטל על המחקר הרפואי לחפש פתרון לנטיות אלו, ולאור העובדה שאין ממצא מדעי-רפואי הדברים נכונים אף ביתר שאת.

משהו על מוסר

השקפת המצדדים בביטול מוסד המשפחה המקובל, מדברת בעיקר על זכויות הפרט וחרותו. אם נחדד, השקפה זו אומרת שעצם מושגי המותר והאסור, צודק ולא צודק (ואולי אף אמת ושקר), אינם נקבעים לפי אמת-מידה אוביקטיבית בלתי-תלויה. מה שיש הוא נוחות הפרט, העדפותיו ותשוקותיו – ותפקידו של המוסר הוא לאפשר חיים משותפים של הפרטים, ולהגביל את הפרט במקום שהוא פוגע בזכויותיו של פרט אחר. כל עוד אינך פוגע באחר, עשה ככל העולה על רוחך. הוי אומר, לאף אדם אין זכות לכפות על אדם אחר קוד התנהגות מסוים לפי כללים שהלה אינו מרגיש מחויב כלפיהם.

לעומתה, טוענת העמדה המסורתית שיש בהחלט כללי מוסר המחייבים את האדם באשר הוא. כמובן, כיהודים מאמינים, אנו מייחסים את מקור המוסר עצמו לאלקים, בורא העולם ומנהיגו ונותן התורה. מכל מקום, בהקשר הנוכחי, כללי המוסר פירושם נאמנות לטבע האנושי היסודי הנוטה לחיבור איש-אשה, כפי שמתבטא גם בהיסטוריה האנושית בכל הדורות, וכל חריגה מהנורמה הזו היא קלקול.

לפי עמדה זו, העובדה שיש אנשים המרגישים משיכה כלשהי לבני-מינם אינה הופכת את המעשה למותר. שהרי עצם העובדה שאדם נמשך למעשים שליליים ("היצר הרע") אינה הופכת אותם למותרים ולגיטימיים. על נטייה כזו צריך להתגבר, גם אם הדבר קשה ודורש מאמץ. קיימים אמנם מקרים קיצוניים של אנשים שמצבם (הפיזי ו/או הנפשי) אינו מאפשר להם קיום חיי אישות תקינים ונורמאליים, אך אין זו עילה לכך שהחברה תגדיר את התופעה הזו כנורמטיבית. זו עמדת התורה, וזו עמדת החברה האנושית לדורותיה, בדרך כלל.

אל תפגעו בטבע

אמת הדבר שהתמורות התרבותיות שחלו בחברה בעשרות השנים האחרונות השפיעו על אמות המידה של המוסר והצדק, ישנם דברים שבהם השינוי היה לטובה, אך בתחום זה נעשה מחטף על ידי כמה ארגונים בארה"ב, ומשם חלחל הדבר לכלל החברה בעולם המודרני. האווירה החדשה של מתירנות וחוסר מחויבות לאמות מידה מוסריות, הביאה למעשה לפירוק מוסד המשפחה.

נראה שהעולם דוהר במדרון, מבלי לתת דין וחשבון אמיתי על הפגיעה הזו בטבע האנושי. כלומר, מוסד המשפחה הוא מנכסי צאן ברזל של החברה האנושית. כל עולמו של הילד, אופיו, אישיותו, הרגליו וכו' – מתעצבים לפי התא המשפחתי בו הוא גדל. השילוב המיוחד בין דמות האב ודמות האם, האיש והאשה, על התכונות המיוחדות לכל אחד ויחסי הגומלין ביניהם – קובעים את הנדבך היסודי ביותר בנפש הילד ומשפיעים על כל חייו בהמשך, כפי שמוסבר הרבה בספרות החינוך והפסיכולוגיה. אין ספק שלשינוי המרקם המשפחתי הזה יש השפעה עצומה על מבנה האישיות של הילדים שיגדלו בחברה החדשה שהתפרקה ממוסד המשפחה.

את ההשלכות של גידול ילדים ללא תא משפחתי נורמטיבי, נוכל לגלות במלואן רק בעוד דור. חשוב גם להדגיש שמלבד ההשפעה הישירה על בני "המשפחה החדשה", יש ודאי השפעה חברתית גדולה מאוד בעצם קיום התופעה, בלגיטימציה שהיא מקבלת וביחסי הגומלין בתוך החברה (מה שמשמיט את הטיעון שאין הצדקה לומר לאדם כיצד להתנהג בד' אמותיו).

מכל מקום, וודאי ששינוי כזה בטבע האנושי הוא שינוי שדורש משנה זהירות, ואלו שמנסים להנהיג אותו, נוהגים לצערנו בחוסר אחריות. משום מה דווקא בדבר זה החברה אנושית הנורמטיבית שותקת. בתחומי האקולוגיה והטבע דבר מוסכם ומקובל הוא שראוי ונכון לשמר את הטבע וחס ושלום אסור לפגוע בו. כך מחוקקת החברה חוקים שאוסרים על הפרט לפגוע במרקם האקולוגי שסביבו. מדוע אם כן בנושא זה לא רואה החברה שום צורך להגן על הטבע והחברה מתמורות שעלולות לפגוע בפרטים השונים ובמרקם החברתי כולו?