תכנית מעשית לסיפוח

הרב יואל דומב , ו' באדר ב תשע"ו

הרב יואל דומב
הרב יואל דומב
צילום: עצמי

אולי זה נשמע הזוי וחלומות באספמיא, אבל לישראל לא נותרה ברירה אלא להתחיל להכין תוכניות מעשיות לסיפוח כל חבל יהודה ושומרון.

הנחה זו מתבססת על העובדה שרעיון שתי מדינות לשני עמים נגנז, לא רק בגלל הימצאותם הפיזית של מאות אלפי מתנחלים בשטח אלא גם בשל העובדה שכל מדינה שתקום לידינו בהכרח תיפול לידי ידיים קיצוניות שיפעלו נגדינו בכל כוחם – עיין ערך רצועת עזה שלהזכיר נשכחות הייתה בידי הפת"ח ה"מתון" כשנמסר לחסות ערבית. מאחר שאפילו השמאל בישראל אינו מוכן להקמת חמאסטן נוסף בסמוך לערי המרכז, רעיון שתי המדינות מת מיתה חטופה, ויש לברך ולהודות על כך.

אולם גם עם גניזת רעיון זו, עדיין לא הבשיל בציבור ההכרה שאין פתרון מלבד סיפוח כל חבל יהודה ושומרון. סיפוח חלקי של שטחי C אינו פותר שום בעיות לטווח הארוך, ולמעשה מוכיח על כוונתינו לוותר על שליטה ביתר חלקי השטח, חלל מסוכן שעלול שוב להביא לשלטון של אלמנטים קיצוניים בשטחי הרשות הפלשתינית. הרשות אינה עושה הרבה למיגור מגמות קיצוניות אלו, ואף מוכנה לשבח ולעודד אותם בתנאי שאינם פוגעים בריבונותה בשטח. תמהיל כושל זה של "כאילו" ילד טוב שומר על ילד רע, פרי באושים של הסכמי אוסלו, דינו להיעלם מן העולם.

אך מי אם כך תשלוט בשטח? האם ישראל באמת תנהג ככובש מול 1.4 מיליון ערבים? והאם הם ייהפכו לאזרחי ישראל? אז קודם כל אם אין ברירה אחרת באמת נשלוט עליהם ובאמת ייהפכו לאזרחים. מה כל כך רע באזרחים הערבים תושבי ישראל? האם כולם אוטומטית מזדהים עם הפלשתינים ועם המאבק המזוין נגד ישראל? למרות מה שחברי הכנסת שלהם יציגו, נראה שהתשובה בכללות היא: לא. ערביי ישראל משתלבים בכל מיני מחוזות במדינה, וכפי שאמר נפתלי בנט, 99% מהם אינם מעוניינים בעימות אלים מול ישראל אלא בשיפור תנאי החיים שלהם ובמתן היתרי בנייה בכפרים שלהם.

יסלחו לי כל הכהניסטים וגרורותיהם, אך איני רואה בערביי ישראל את הבעיה אלא במנהיגיהם המתלהמים והחצופים, שאינם באמת משקפים את דעת בוחריהם. ערביי יהודה ושומרון אינם עם אחר, הם בעצם ערבים שחיו בצד השני של המתרס במשך 70 שנה. שאיפותיהם הלאומיות הם פרי הסתה מתמשכת של מנהיגיהם וגם פרי הדשדוש המדיני שישראל כפתה על עצמה במשך עשרות השנים מאז כבשה שטחים אלו, שהם למעשה הרבה יותר ערש העם היהודי מאשר אשקלון וקיסריה. קשה לאמוד את עוצמת הנזקים של מדיניות זו, אך סביר להניח שאם היו מציעים אוטונומיה אזרחית לערביי יהודה ושומרון אחרי מלחמת ששת הימים תוך בניין מסיבי ליהודים, לא היו מגיעים לכאן יאסר עראפת וסגניו המושחתים ולא היה מקום לשאיפות טריטוריאליות נוספות מצד הפלשתינים.

כאשר יסגרו לחלוטין את מקורות ההסתה, יגרשו כל אימאם או מסית שיפצה פה נגד המדינה וישימו במקומם ערוצים יהודים מסחריים (אף שגם הם לא בהכרח תומכים במדינה...) ובמקביל ישלטו בפועל בנעשה בתוך יהודה ושומרון במקום לתת לרשות הפלשתינית הזדמנות להתעלם מהטרור, יש סיכוי להגשמת חזונות התנ"ך של "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". האם ערביי יהודה ושומרון יצטרפו לערביי ישראל כדי לנסות ולתפוס את השלטון בישראל? נראה שהתשובה לשאלה זו תלויה בישראל עצמה. אם נעודד ילודה, עלייה וחיי משפחה, הרוב היהודי מובטח גם מול ערביי יהודה ושומרון וערביי ישראל.

כמו כן חלק מהתכנית המדינית של ישראל חייבת לכלול גירוש כל חמולה וכל משפחה שהייתה קשורה לטרור בעבר או בהווה, בין במעשה ובין בדיבור מסית. הדבר ייצור הרתעה יותר טובה מהריסת בתים (שבלאו הכי בונים אותם בחזרה) ואולי יגרום למתונים שביניהם לצוץ בשטח ויאפשר ליהודים לבנות ולשגשג בכל מקום בארץ. כדי לבסס את המצב בינתיים, ישראל יכולה לדחות את תהליך ההתאזרחות בעשר שנים ולהתנות אותו בגילוי תמיכה והזדהות עם מדינת ישראל. צעדים אלו של גירוש משפחות וסייעני מחבלים והתיישבות נרחבת של יהודים מחייבים שינוי מהותי במערכת המשפט במדינת ישראל.

רק אחרי "ואשיבה שופטיך כבראשונה" ניתן לקוות ל"אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה". בלי גיבוי של מערכת המשפט אין לישראל מה לעשות ביהודה ושומרון וממילא גם אין עתיד למדינה עצמה, משום שאז תתקיים נבואתו המבעיתה של בעל "אור החיים" על הפסוק "וצררו אתכם על הארץ"- "לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו אלא גם בחלק שזכיתם בו אתם וישבתם שם וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים לומר: קומו צאו ממנו".