לא סמכו על הנס

הרב דניאל שילה , י"ח באדר ב תשע"ו

הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: עצמי

לא סמכו על הנס הביטוי "נס" נשמע רבות ביחס לפורים. אומרים בתפילה "על הניסים", קוראים את המגילה ברבים מפני "פרסום הנס" נשים חייבות אף הן, מפני "שאף הן היו באותו הנס".

אולם, ככל שמתבוננים במגילה, רואים שהיהודים קיוו לנס, אך לא סמכו עליו, ולא נמנעו מכל פעולה טבעית שתעשה בתוכו. אסתר קוראת לצום, אך בסופו היא אינה מצפה שהגזרה תפוג בעקבותיו. היא הולכת אל אחשוורוש, מייחלת שתתקבל, אך עושה מכאן ואילך בתחבולות אנוש ככל שחכמתה מייצרת.

הגמרא שואלת לסיבת ההזמנה התמוהה של המן למשתה עם המלך, ונותנת כעשר סיבות לכך, ורובן המכריע סיבות "ארציות". אחר תלית המן, היא אינה מניחה שבכך יניחו אויבי ישראל את נשקם. היא תובעת את השבת האגרות, ואם הדבר לא ניתן, היא תובעת את מתן הרשות ליהודים להתגונן. היא שמה את מרדכי על בית המן, מפני ששם מצויות התכניות, ושמות השותפים האמורים להשתתף בביצוען.

ולאחר כל זאת, היא מבקשת את תלית עשרת בני המן, וכן יום נוסף לנקמה באויבים. היהודים אינם מצפים שתהיה כאן איזו מכת בכורות או מפלת סנחריב. הם נקהלים לעמוד על נפשם. הם גם נזהרים שלא לעורר איבה בהמשך, ולכן נמנעים מביזה. הם גם מקפידים לשלוח יד רק באויביהם, בשונאיהם ובמבקשי נפשם, כמתואר במגילה. הותר להם לפגוע גם בנשיהם של מבקשי נפשם, אך הם לא עשו זאת.

בכל מקום בו נהרגו נשים בפעולת מלחמה או נקם- צוין הדבר במיוחד. [שופטים ט, שופטים טז, שמואל א' כז, ירמיהו מד, ירמיהו נא, אסתר ד.] אולם דבר חשוב נשכח בצהלת פורים בכל הדורות. חרב השנאה נשארה מונחת על צוואר עם ישראל לדורותיו, והיהודים לא השגיחו בה. כשנמלטו יהודים ממחנה השמדה וספרו על ההמתה בגזים, סרבו להאמין להם. יהודים סברו שאם יתמכרו לעבדים ולשפחות – תוסר מהם סכנת המוות.

אולם בתורה נאמר: דברים פרק כח הִתְמַכַּרְתֶּ֨ם שָׁ֧ם לְאֹיְבֶ֛יךָ לַעֲבָדִ֥ים וְלִשְׁפָח֖וֹת וְאֵ֥ין קֹנֶֽה: ומפרש רש"י : התמכרתם שם לאיביך - אתם מבקשים להיות נמכרים להם לעבדים ולשפחות: ואין קונה - כי יגזרו עליך הרג וכליון: ואומרת אסתר שאפילו לעבדים ולשפחות לא נמכרנו, מפני שתאוות הרצח גברה על אבדן התועלת. שכחת פרט זה , מביאה אנשים לחשוב היום כי ניתן לפייס את האויב בקרקעות או בטובות הנאה, ושוכחים כי הנימוק הראשון של המן היה " ודתיהם שונות מכל עם". לקח פורימי זה נשכח בסערת הריגושים שבחג.