השבת (כ"ג אדר) חל יום ההילולא של מייסד חסידות גור, רבי יצחק מאיר בעל חידושי הרי"מ. משחר ילדותו נודע הרי"מ כעילוי, ובטרם התמלא זקנו כבר נחשב ממש כגדול הדור של יהודי פולין.

בימי עלומיו, היה חסידו של רבי משה מקוז'ניץ. פעם אחת, אמר לרבו חידוש מבריק, ומרוב התפעלות נשקו רבו על מצחו. באותה שעה, אמר רבי יצחק מאיר לעצמו – "זקוק אני לרבי, שיקרע את בשרי מעצמותי, ולא לרבי שינשק אותי".

ואכן, מאז חיפש הרי"מ את העמל, חיפוש האמת והחריפות, והפך לחסידם של תובעי האמת, שקרעו את בשר תלמידיהם - רבי שמחה בונים מפשיסחא ורבי מנדלי מקוצק. (כחלק מאותה תביעת אמת, שרף פעם חידושי הרי"מ חיבור הלכתי גדול שחיבר, כי חשש לדברי רבו מקוצק, שאמר שאולי לא חיברו עד הסוף לשם שמיים).

מספרים, שבשבת הראשונה בה נסע הרי"מ לפשיסחא במקום לרבי משה מקוז'ניץ, נודע הדבר בחצר קוז'ניץ, ועצבות גדולה השתררה בחצר. אמר רבי משה – כיוון שרבי יצחק מאיר גרם לנו לשבת עצובה, ה' יגרום לו, חלילה, לשבתות רבות עצובות. ואכן, שלושה עשר מילדיו של חידושי הרי"מ נפטרו עליו בחייו (ל"ע), וכולם נפטרו בשבת.

ובכל זאת, גם לאחר עזיבתו את חצר קוז'ניץ, ועל אף הקפדתו של רבי משה שגרמה לו לאסונות כה קשים, המשיך להגן על כבוד רבו, ומעשה שהיה כך היה – פעם אחת, התחתן אחד מחסידי רבי משה עם משפחה של 'מתנגדים'. החליטו המתנגדים לבייש את רבי משה, ולהראות לעין כל שאינו תלמיד חכם גדול בחלק ה'נגלה' שבתורה.

הכינו המתנגדים שורת קושיות חמורות בגמרא ובהלכה, ותכננו להקשות אותם לרבי משה בסעודת המצווה. אחד מראשי המתנגדים, ידע על הקשר של חידושי הרי"מ לרבי משה, וחשש שהרי"מ יגיע לסעודה כדי להגן על כבוד רבו. לפיכך, העמיד המתנגד שומרים בפתח הבית, וציווה עליהם שאם הרי"מ יבוא, ימנעו ממנו להיכנס.

המתינו השומרים בדריכות לבואו של גדול הדור המפורסם. אולם, כשהגיע הרי"מ שנראה עדיין כנער צעיר, לא זיהו אותו השומרים והניחו לצעיר להיכנס. התייצב הרי"מ מאחורי רבו והמתין לבאות.

ואכן, במהלך הסעודה הקשו המתנגדים לרבי משה את אחת מקושיותיהם החמורות. מיד קפץ הרי"מ ממקומו וזעק – קושיא כזו אתם מקשים לרבי? אינכם מתביישים? על קושיא זו אפילו אני הצעיר שבתלמידיו יודע לענות, ומיד תירץ את הקושיא בחריפות גדולה כהרגלו.

הבין מארגן הקושיות, מי חדר לאירוע ודוחה את קושיותיו, וחדל מלהקשות...

ועוד רבות מסופר בו, בחידושי הרי"מ, על חריפותו וגאונותו העצומה בתורה, אותה העמיד להגנת כבוד רבותיו השונים, וביטל עמו בפניהם. רק בערוב ימיו הפך בעצמו לרב ואדמו"ר לחסידים, ומיד נהרו אליו המונים רבים.

השבת, פרשת שמיני, קוראים אנו על נדב ואביהוא, שני גדולי עולם, שעליהם אמר משה לאהרן – "אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך. עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".

נדב ואביהוא גדולים היו ממשה ואהרון, אך חטאו בכך שדחקו את השעה והיו מצפים שימותו גדולי הדור הקודם, ויירשו הם את מקומם. לעומתם, חידושי הרי"מ גדול היה בהכרת הטוב לרבותיו הגדולים, בהתבטלות בפני אותם נקודות בהם הם היו גדולים ממנו, וסופו שזכה לייסד לדורות חסידות מהגדולות בעולם.

נזכה ללמוד מדרכיו, להתבטל בפני זקני תלמידי חכמים וללכת באורחותיהם!