מסטנפורד ועד אטינגר

לא ייתכן שבנינו ובנותינו ישרתו וייסגדו לממסד הזה שרומס אותנו באכזריות

עו"ד יהודה אריה שמעון , כ"ו באדר ב תשע"ו

יהודה אריה שמעון
יהודה אריה שמעון
ערוץ 7

בתחילת שנות השבעים, ערך פרופ' זימברדו ניסוי באוניברסיטת סטנפורד, מטרת הניסוי הייתה לבחון התנהגות בשבי, אך ממצאיו המחישו בראש ובראשונה את האכזריות החייתית בה עשויים לנקוט בעלי סמכות כלפי פקודיהם.

הסוהרים שהשתתפו בניסוי היו אנשים מן השורה, ובכל זאת הגיעו תוך ימים ספורים ליחס מרושע ואטום כלפי הנתונים למרותם. ממצאי הניסוי גם המחישו כיצד האדם נכנס לתפקיד החברתי שיועד לו. אחד ה"אסירים" בניסוי כתב לזימברדו לאחר מכן שהוא הרגיש חסר זהות, שהאדם בעל השם שהוא היה, מתרחק ממנו, והוא הופך להיות למספר האסיר שלו. הממצאים ממחישים גם את הציות של אנשים כאשר ניתנת להם אידיאולוגיה שיוצרת לגיטימציה להתנהגות מסוימת, ובנוסף כאשר לאידיאולוגיה ישנה תמיכה חברתית וממסדית.

הניסוי שאמור היה להימשך כשבועיים, הופסק לאחר 6 ימים בלבד, לאחר שהברבריות בה נקטו ה"סוהרים" בניסוי, הגיעה למצב בו לא ניתן להמשיך יותר בניסוי!

בשנים האחרונות, פסיכולוגית חברתית בשם סוזן פיסק מאונ' פרינסטון, לאחר עשור של השתתפות בדיונים משפטיים ועריכת ניסויים הגיעה למסקנה שככל שאנשים עולים בהיררכיה, כך עולה רמת האדישות והניכור שלהם, וכשירותם החברתית קטנה.

ומן הכלל אל הפרט, הפרט במקרה זה הינו בחור צעיר בשם מאיר אטינגר, מאיר על כורחו משתתף בניסוי חברתי כקורבן של נסיינים רבים, הנסיינים במקרה זה הינם אנשי שב"כ, שופטים, פרקליטים, רבנים והציבור כולו.

בציבור הרחב שטרם הגיע לעמדות כח ושררה, ניתן להבחין באמפתיה לאטינגר, די קל להבחין בכך שהציבור מזדהה עם אטינגר וחש כלפיו וכלפי ההתעמרות שהוא עובר אמפתיה רבה.

אצל הנסיינים האחרים בניסוי – בראש ובראשונה אנשי השב"כ, שכתוצאה מתסכול רב של חוסר יכולת לכפות על אטינגר את דעותיהם ואת אמות המוסר "הנכונות", כפי שהם סבורים שצריכים להיות, נוקטים בכל דרך אפשרית, חוקית או לא ( אך כנראה לעולם לא נדע ) כדי לכפות את רצונם על אטינגר, החל בשקרים אינסופיים שמובאים בסודי סודות בפני הנסיינים האחרים – השופטים והפרקליטים וכלה בהתעמרות נפשית שגובלת בהתעללות ממש בצורת מניעת מפגש, מניעת שיחות ותנאי מעצר השמורים לגרועים שבפושעים.

האדישות, הניכור והכשירות החברתית הירודה, של הפרקליטים והשופטים באים לידי ביטוי בייצוג קבוצת הנסיינים הראשונה – אנשי השב"כ ובהחלטות המהוות "חותמת גומי" ואישור פעולתם של אנשי השב"כ, עובדה אשר נותנת להם את האישור והתמיכה הממסדית לאידיאולוגיה הקלוקלת שמנחה את אנשי השב"כ.

אצל הרבנים הראשיים ורבנים נוספים הנמצאים בעמדות מפתח שונות, ניתן לראות את האדישות והניכור למול הפשע המתרקם מול עיניהם, הפשע שהגיע לשיאו במניעת השתתפותו של אטינגר בברית של בנו, יחידו, בכורו! הם אולי יצקצקו מעט בלשונם, יסבירו לנו, הציבור הצופה מהצד, כמה זה חשוב שאדם יהיה נוכח בבריתו של בנו, אולי הם גם יצאו ידי חובה במשלוח מכתב כלשהו, מתחנן ומתחנחן בבקשה להתחשבות. אך זהו! זה הכל!

באמצע שנות השבעים, פורסמו תוצאותיו של ניסוי נוסף, הידוע בשמו "הניסוי של מילגרם".

פרופ' סטנלי מילגרם מאונ' ייל החל להריץ את הניסוי ביולי 1961, שנה לאחר משפטו של אייכמן, מילגרם רצה לבחון את השאלה, האם ייתכן שאייכמן ומיליוני משתפי הפעולה האחרים בשואה "רק" ביצעו פקודות? מילגרם האמין כי השואה נבעה מאלמנטים בתרבות הגרמנית וביקש לבחון את תגובותיהם של גרמנים לניסוי זה אל מול תגובותיהם של אמריקאים, שאמורים היו לשמש כקבוצת ביקורת. לאחר שהשלים את חלקו האמריקאי של הניסוי, היה מילגרם כה נרעש מתוצאותיו, עד כי ויתר על החלק הגרמני ופנה להתעמק בתוצאותיו.

הניסוי הראה כי בעת שנתנו לאדם אפשרות ויכולת "לחנך" אדם אחר שאינו מכיר באמצעות שוק חשמלי, 66% מהנבדקים הגיעו למצב בו הם מחשמלים את הנבדק ברמה של 450 וואט, שהינה הרמה הגבוהה ביותר ובעצם הם הוציאו להורג את המחונך! אף לא אחד מהנבדקים עצר לפני "חישמולו" של הנבדק ברמה של 300 וואט, שהינה רמת התעללות גבוהה וכל זאת תוך שהם שומעים את "זעקותיו" של הנבדק מהחדר הסמוך!

כיום, כך אני סבור, הגענו למצב בו הממסד אינו עוצר באדום! בית המשפט העליון בעבר הגדיר את המושג "פקודה בלתי חוקית בעליל", כפקודה אשר דגל אדום מתנוסס מעליה! כעת, כאשר רוב הציבור מבין שמצבו של אטינגר הינו מצב אשר דגל אדום מתנוסס מעליו, אני יכול להסביר את התנהגות השופטים, הפרקליטים, אנשי השב"כ ושות', רק באמצעות העובדה שכיום הם נמצאים במצב, אותו הגדירה הפסיכולוגית סוזן פיסק – אדישות, ניכור וכשירות חברתית ירודה, מצב הנובע כתוצאה מעמדת הכח בה הם נמצאים וכתוצאה מכך שהחברה מחשיבה אותם כמי שנמצאים במקום גבוה בהיררכיה! אחרת אין כל הסבר אחר למעשיהם.

חוקרת התנהגות ארגונית בשם דברה גרונפלד מספרת: "יצא לי לשבת בטיסה ליד מנהל בכיר באחת החברות הגדולות באמריקה. בשלב מסוים הוא הרגיש שהמאוורר שמעליו מפריע לו. במקום להחליש את המאוורר או לכבות אותו הוא פשוט סובב אותו לכיווני, בלי למצמץ. בשנייה הראשונה נדהמתי מאיך שהתעלם לחלוטין מנוכחותי, אבל פתאום הבנתי משהו - אני יכולה לשלוח את היד ולהפנות את המאוורר אליו בחזרה".

בסופו של יום, כך אני סבור, גם אנחנו יכולים לשלוח את היד ולהפנות את המאוורר אליהם בחזרה! הפניית המאוורר אליהם צריכה להיעשות בדרך של שבירת כלים. בדרך שאומרת שאנחנו לא סופרים אותם יותר! לא ייתכן שייתנו לעו"ד נזרי (כן, אותו אחד שקבע שלא היו עינויים בפרשת הכפר דומה ואולי אף אישר אותם) במה, בכנס עו"ד שהתקיים במועצה האזורית שומרון. לא ייתכן שהנ"ל ישוב כגיבור לזירת הפשע.

לא ייתכן שבנינו ובנותינו ישרתו וייסגדו לממסד הזה שרומס אותנו באכזריות. כל אדם שעדיין נותרה בו מעט יושרה וזה כולל את הרבנים הראשיים, רבני היישובים, קצינים, פרקליטים ועוד, צריך להניח את המפתחות על השולחן ולסיים לשרת ממסד שפועל בצורה כזאת. אחרת כולנו "רק ממלאים פקודות" וההיסטוריה מראה לאן נגיע בקרוב. מקרה אטינגר ובנו הוא רק סימפטום, אך הוא מעיד על הכלל!

לו היתה מעט יושרה בנבחרי הציבור שלנו – בנט ושות', על זה היתה צריכה ליפול הממשלה!