למה מברכים ברכת האילנות?

בשבת הקרובה יחל חודש ניסן שבו נהגו ישראל לברך את 'ברכת האילנות'. מה עניין הברכה ועל מה השבח המיוחד שעליו אנו מודים?

הרב יוסף צבי רימון , כ"ח באדר ב תשע"ו

הרב יוסף צבי רימון
הרב יוסף צבי רימון
אתר ישיבת הר עציון

מהו השבח המיוחד שאנו מודים עליו בברכה האילנות? בגמרא (ברכות נח ע"ב) מופיעה ברכה דומה מאוד - הברכה על אילנות יפים: ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו.

הדמיון בין שתי הברכות גדול מאוד - שתיהן מתייחסות ל"בריות טובות ואילנות טובות". יותר מכך: היינו אף מצפים שמי שרואה "בריות טובות ואילנות טובות", כלשון הגמרא, יברך דווקא את ברכת האילנות - "וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם". ובכל זאת, הגמרא אומרת שצריך לברך "שככה לו בעולמו". אפשר גם לראות שנוסחי שתי הברכות שונים זה מזה, ולכן מסתבר שמדובר בברכות השונות זו מזו במהותן ובמטרתן.

אם כן, במה שונה ברכת האילנות מברכת "שככה לו בעולמו"? בפרטי ההלכות יש כמה הבדלים:

ברכת "שככה לו בעולמו" נאמרת רק על אילנות נאים ביותר (רמב"ם ברכות פ"י הי"ג; שער הציון רכ"ה, ס"ק לג), בעוד ברכת האילנות נאמרת כאשר העץ מלבלב, בין אם העץ נאה ובין אם לא.

ברכת "שככה לו בעולמו" נאמרת על אילנות טובים גם אם אינם מלבלבים. אולם בפשטות את ברכת האילנות יש לברך רק אם האילן פורח - "דקא מלבלבי".

ברכת "שככה לו בעולמו" יכולה להיאמר כמה פעמים בשנה (בתנאים מסוימים), לעומת ברכת האילנות הנאמרת פעם אחת בשנה בלבד.

המאירי (ברכות נח ע"ב ד"ה הרואה אילנות) כותב שברכת "שככה לו בעולמו" נאמרת דווקא במקום שבדרך כלל אין בו אילנות, "שיש שם קצת חידוש". לא מצאנו הגבלה כזו בברכת האילנות.

כלומר, גדרה של ברכת האילנות שונה מגדרה של ברכת "שככה לו בעולמו". ברכת "שככה לו בעולמו" מכוונת כלפי נוי האילן, והיא דומה לברכות אחרות שנאמרות על דברים נאים שהאדם רואה (עיינו בשולחן ערוך (רכ"ה, ח-י), שם הובאו ברכות אלו). אולם מהותה של ברכת האילנות שונה, וכך מסביר אותה הרא"ה (פקודת הלויים, ברכות מג ע"ב ד"ה אמר; וכן כתב הריטב"א שם ד"ה האי מאן דנפיק):

וקבעו ברכה זו לפי שהוא ענין בא [מזמן] לזמן, והוא ענין מחודש, שאדם רואה עצים יבשים שהפריח הקדוש ברוך הוא.

מכאן, שברכת האילנות ביסודה נאמרת על התחדשות הבריאה. האדם רואה כיצד הבריאה מתחדשת, כיצד הקב"ה מפריח מדי שנה את העצים, ועל כך הוא מברך.

לאור הבחנה זו ההבדלים שהזכרנו מובנים: ברכת "שככה לו בעולמו" היא שבח על הדברים הנאים שהקב"ה ברא בעולמו. לכן היא נאמרת רק כאשר נוי האילן בולט מאוד (ואולי רק כאשר זהו נוי חריג ומיוחד, כדעת המאירי), וניתן לאומרה כמה פעמים בשנה (כאשר נפגשים בנוי גדול יותר), אך היא כלל לא תלויה בלבלוב ובפריחה.

לעומת זאת, ברכת האילנות היא שבח על התחדשות הבריאה. לכן מוקד הברכה הוא הלבלוב והפריחה, שניכרת בהם התחדשות הבריאה, ואין לה קשר לנוי האילן. זו גם הסיבה שאפשר לברך ברכה זו רק פעם בשנה - התחדשות האילנות מתרחשת פעם בשנה.

כדי לחדד יותר את מהות הברכה, נשווה אותה לברכה אחרת הנאמרת על התחדשות - ברכת שהחיינו. ברכה זו נאמרת על פרי או על חפץ חדש (עירובין מ ע"ב; שולחן ערוך רכ"ה, ג), וכן על זמנים או מצוות המתחדשים ובאים בכל שנה. ברכת שהחיינו על חפץ חדש, בדומה לברכת האילנות, היא ברכה חד-פעמית.

אולם יש הבדל בין שתי הברכות. ברכת שהחיינו ביסודה היא ברכה שנאמרת על שמחת הלב הנגרמת מן החפץ החדש. ואמנם יש מקום להאריך בדברי הפוסקים בעניין זה, אך נסתפק בציון שיטת הב"ח (או"ח כ"ט, ד"ה וראיתי כתוב), הכותב יסוד זה בצורה ברורה מאוד בנוגע לברכת שהחיינו. לדבריו, אמנם ברוב המקרים אנו אומרים שאין לברך כאשר יש ספק, כיוון שספק ברכות להקל. אולם בברכת שהחיינו ניתן לברך מספק, כי הגורם לברכה הוא שמחת הלב, ואם יש שמחת הלב ניתן לברך:

לפי ענ"ד נראה דאיכא לחלק בין ברכת שהחיינו לשאר ברכות. דברכת שהחיינו, שבאה על שמחת לבו של אדם, יכול לברך אף על פי שאינו ודאי דחייב לברך, דאינו עובר על לא תשא אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו עד הזמן הזה. אבל [בשאר הברכות]... פשיטא דכיוון דאיכא ספק אינו יכול לברך ולומר 'וצונו', דהויא ספק ברכת לבטלה דאסור לדברי הכל.

אם כן, ברכת שהחיינו ביסודה היא על שמחת הלב, ולכן אפשר לברך בכל מקרה שבו הלב שמח על ההתחדשות (גם אם יש בכך ספק).

לעומת זאת, ברכת האילנות אינה נאמרת על שמחת הלב אלא על עצם התחדשות הבריאה, ללא קשר לשמחה על כך. כמובן שיש לנו שמחה על ההתחדשות ועל פריחת האילנות, אולם עיקר הברכה הוא על עצם ההתחדשות ולא על שמחת הלב הנגרמת לאדם כתוצאה ממנה.

הבדל זה בין ברכת שהחיינו לברכת האילנות בא לידי ביטוי גם בפרטי ההלכה. ברכת שהחיינו נאמרת דווקא כאשר יש לאדם הנאה מן החפץ (בראייה או באכילה). אולם ברכת האילנות נאמרת על עצם התחדשות הבריאה, והיא אינה קשורה להנאתו של האדם מן החפץ. לכן ניתן לברך על כל אילן שמתחדש, גם אם איננו שייך לאדם והאדם אינו נהנה מראייתו.

מתוך ספרו החדש של הרב יוסף צבי רימון בנושא ספירת העומר וברכת האילנות.