לשנות את השיח כדי לשנות את המציאות

מיכאל דוכן , כ"ט באדר ב תשע"ו

מיכאל דוכן
מיכאל דוכן
צילום: אישי

תחקיר עיתונאי של הכתבת לענייני בריאות של "קול ישראל" מתאר מציאות שבה בבתי חולים רבים ברחבי הארץ יש הפרדה בין יולדות יהודיות לבין יולדות ערביות, על אף איסור מוחלט של משרד הבריאות. בתי החולים המדוברים הינם, בין היתר, שערי צדק, הדסה עין כרם, הדסה הר הצופים בירושלים, איכילוב בתל אביב ומאיר בכפר סבא.

המציאות הזאת היא עובדה. השאלה הנשאלת היא, מדוע זה קורה למרות שמשרד הבריאות אוסר על כך? הרי בשאר המחלקות זה כנראה פחות נפוץ, כל מי שביקר באחד מחדרי המיון בירושלים יודע כי התופעה הזאת לא קיימת שם כלל. 

אז מה כן גורם לבתי החולים להפריד בחדרי הלידה או באשפוז שלאחריו? להבנתי, כיון שישנה תחרות בין בתי החולים, היו אנשי השיווק קשובים ללקוחות ועשו הכל על מנת שיולדות יחזרו ללדת שוב באותו בית החולים. בבסיס הענין מונחת דרישה צרכנית נטו הקיימת ברחבי הארץ. השוק החופשי לא משקר: הוא מספק היצע לביקוש שמציב השוק, הוא עונה על צורך שהלקוחות הציבו, והלקוחות שהציבו את הצורך הזה - בין אם תודו בזה או לא - הם אתם! אם רוב בתי החולים נוהגים כך, זו כנראה אינה דרישה של בודדים.

לדעתי קל להבין את המציאות הזאת. אמנם, היא לא מאד נעימה, אבל להוציא אותה מהקונטקסט של מלחמת מאה השנים בין עם ישראל השב לארצו לבין האומה הערבית, זה זריית חול בעיני הציבור.

השאלה היא שאלה של הסתכלות: מצד אחד מנסים לשכנע אותנו שהאויב הערבי אינו אויב כלל, מדובר באומה חפצת חיים. אמנם יש להם כמה עשבים שוטים אבל זה "טרור של בודדים".

הסתכלות זאת חוטאת לאמת וממשיכה את הקו המעוות שבסופו של תהליך מוציא מתוכו ארגונים ישראלים שרואים עצמם ניטרלים כלפי אחיהם במקרה הטוב וחוברים לאויבנו במקרה הרע.

מאידך ישנה הסתכלות נוספת. הסתכלות אשר מבינה שיש פה אומה ששמה לה למטרה לחסל את מדינת ישראל.

אמנם קיימים בתוכה אנשים בודדים שכנראה אינם מעטים שכל רצונם הוא לשבת בטח, אך עובדה נכונה זו אינה מפחיתה לרגע אחד את ה"כבדהו וחשדהו" שצריך להיות כלפי כל אחד מהאומה הזאת. בתקופה זו בה ילדי האויב בני 13 רוצחים אנשים ברחובות ניתן בהחלט להבין שהכבדהו נשחק בציבוריות הישראלית.

וודאי שאמירות הנוגדות את התקינות הפוליטית מעוררות אי נוחות בציבור. אבל תקינות פוליטית זו היא שהכריחה אותנו לאמץ את חוסר ההגדרה לפיה אין פה אויב ערבי אלא טרוריסטים בודדים, אין כאן ערבים שרוצים להרוג יהודים יש כאן אנשים שיצאו לדקור והמניע הוא, לעיתים, ריב של המחבלת עם אמא שלה!! (נשבע לכם).

כאן אני מבין שכדי לשנות את המציאות יש לשנות את השיח. עלינו להפסיק להתחבא מאחורי מה שאסור להגיד ולהסתכל למציאות בעינים. אי אפשר לנצח אויב שאסור להגדיר אותו. אי אפשר להתייחס לאדם שבא לרצוח בלי להתייחס לדת הרצחנית אליה הוא משתייך.

העם בחושיו הבריאים מבין את הדברים האלה ולכן הוא מעלה דרישה לנותני השרות, והם מצידם - כמו בכל שוק חופשי - מספקים את המענה לצורך שעולה מהשטח. 

לכן אחד מהשניים: או שהרעש הפוליטי והתקשורתי שנוצר לא משקף את תחושותיו של הציבור או שרבים מהצועקים פשוט צבועים. קל לזהות את הטהרנים הצבועים, הם לא ירגישו צורך להתמודד עם טענות. הם פשוט יכנו את כולם ב"שמות", הם "יגעלו", הם "יבחלו" -  מלא רגש יש שם. פעמים רבות ככל שיש יותר רגש וסופרלטיבים יש פחות אמת.

לסיכום אומר שמנהיג צריך לשנות מציאות. כדי לשנות את המציאות יש לשנות את השיח המכובס. שינוי השיח תמיד יגרום יציאה מאזור הנוחות ופגיעה בתקינות הפוליטית, וכדי שהדברים יתקבלו עדיף לעשות זאת בעדינות צעד אחר צעד, אבל כשזו העבודה שלך קורה שרצים מהר מדי וגם זה לא מאד נורא.