ברית על המילה

הרב יוסף כרמל , י"ב בניסן תשע"ו

הרב יוסף כרמל
הרב יוסף כרמל
צילום: עצמי

קרבן הפסח וברית המילה הן שתי המצוות שעליהן מביא המדרש את קריאתו של הנביא: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל ט"ז ו).

וזה לשונו: "בב' דמים ניצולו ישראל ממצרים: בדם פסח ובדם מילה, שנא' 'ואומר לך בדמיך חיי' (שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה יז).

בדברינו לפרשת צו תשע"ה הוכחנו כי שתי המצוות הללו הן בבחינת כריתת ברית=חוזה עם ה"מעביד"=הקב"ה. ברית של שעבוד לעבודת הבורא שמוציאה לחירות.

ננסה בדברינו השבוע לברר יותר לעומק את פשר הברית והקשר בין פסח = פה סח וברית המילה, הברית כפשוטה והמילים היוצאות מן הפה - הסח.

לקרבן פסח שתי משמעויות מעשיות: האחת - אכילת הקרבן, והשניה - זהירות מאיסור חמץ. הקרבן נאכל עם המצות, שהן בבחינת לחם עוני - לחם שעונים עליו דברים הרבה.

שתי הבחינות קשורות לפה.

חז"ל טבעו את מטבע הלשון "ברית כרותה לשפתיים" (עיינו מועד קטן דף יח ע"א). משמעותו המקורית היא אזהרה 'חשוב פעמיים, לפני שאתה מוציא דבר מן הפה!!!'- לפני שאתה סח. אנחנו נציע משמעויות נוספות:  

הראשונה -  'חשוב פעמיים, לפני שאתה מכניס דבר אל הפה! בעיקר בפסח!!!

ומכאן גם להרחבה שניה של המשמעות-  בפה-סח, ברית כרותה לשפתיים. על ידי ההכנסה לפה של קרבן פסח, מתחדשת הברית עם הקב"ה. על ידי סיפור יציאת מצרים בפה-סח, מתחדשת מבחינה נוספת הברית הנכרתת בליל הסדר, ברית על עבדות לקב"ה שהיא הדרך לשחרור ולהיותך בן חורין. לכן, בליל הסדר "אפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה מצווה עלינו לספר [בפה-סח] את סיפור יציאת מצרים" (הגדה של פסח).

הראשונים והמקובלים (ובעקבותיהם גדולי החסידות) כינו את ברית המילה - ברית המעור ויצרו את ההקבלה בין הברית הכרותה לשפתיים לבין ברית המעור.

ברית המילה היא אחת המצוות שכונו בתורה 'אות'. גם דם קרבן הפסח מכונה כך: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים" (שמות י"ב יג).

האות היא המרכיב הבסיסי של המילה, שבסופו של דבר יוצאת מן הפה והופכת אותו לפה-סח. היכולת להוציא מילים מן הפה, מביאה לידי ביטוי את רוחניותו של האדם שהקב"ה נפח באפו נשמת חיים - חלק אלו-ה ממעל, שנאמר: "וַיִּיצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב' ז) ובתרגום אונקלוס שם: "וברא יי אלהים ית אדם עפרא מן ארעא ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא".

הזהירות בשימוש באיבר הברית, היא המעניקה לאדם את החופש האמיתי, את השחרור מן השעבוד ליצר, שמירת הברית היא התנאי לקיום הברית עם הבורא ולחיות חיים כבן חורין.

הבה נתפלל כי בחג הפסח, הפה-סח, הבא עלינו לטובה, נזכה לצאת לחירות גם מהבחינות הפרטיות וגם מהבחינות הלאומיות.

נזכה להתרומם מקרבן העומר הבא מן השעורים-מאכל החמור, המסמל את עולם החומר דרך ימי הזיכרון אל ימי הגאולה - יום העצמאות ויום ירושלים, אל קרבן שתי הלחם הבא מן החיטה שהיא סמל לדעת, לרוח, לחג השבועות-חג מתן תורה, מי שהפכה אותנו לבני חורין.

"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

מתוך העלון "חמדת הימים"