צר לי לספר לכם...

מכאיב לי לספר לכל עייפי הנפש ורודפי השלום שהמלט והברזל שכפיתם עלינו לספק לג'יהאדיסטים של עזה שימשו לבניית מנהרות מוות.

ד"ר מרדכי קידר , ט"ז בניסן תשע"ו

(צילום: דניאל רצבי)

אחי ורעי, היהודים הגרים בארץ ישראל ובתפוצות. צר לי לספר לכם שהפיגועים שאנחנו סובלים מהם היום, אתמול, לפני שבוע, חודש, שנה, עשר ומאה שנים, הם אותה מלחמה, אותו מאבק, אותו ג'יהאד, ששכנינו מנהלים נגדנו כבר יותר ממאה שנים.

פעם זו מלחמה עם אש גדולה באמצעות טנקים, מטוסים ואניות, ופעם זו מלחמה על אש קטנה, "טרור" קוראים לה, עם פיצוצים, דקירות ויריות. לכל המלחמה הזו קוראים בערבית ג'יהאד, והיא מכוונת נגד היהודים באשר הם יהודים.

צר לי להזכיר לכם שהמלחמה הזו החלה הרבה לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל בשנת 1948. פרעות 1920, 1921, 1929, 1936-1939 לא נגרמו בשל הקמת המדינה, או כיבוש 1948, כפי שמכנים זאת אויבינו, ובוודאי שהיא לא נגרמת בגלל "הכיבוש" של 1967. טבח יהודי חברון בוצע ביהודים שלא היו חלק מהתנועה הציונית. "התנועה לשחרור פלסטין" (הפת"ח) נוסדה – להזכירכם – בשנת 1959, ו"הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף) נוסד בשנת 1964, שנים לפני "כיבוש" 1967.

צר לי לציין בפניכם שהקריאות ששמענו בעיקר במלחמת העצמאות היו "איד'בח אליהוד" – "שחט את היהודים" – לא את "הישראלים" או את "הציונים", כי הבעיה שלהם היא עם היהודים המסרבים לחיות תחת חסדי האסלאם כ"אהל ד'ימה", "בני חסות", כפי שהאסלאם מחייב אותם, כמו גם את הנוצרים. עד היום שרים ילדים בעולם הערבי: "פלסטין בלאדנא ואליהוד כלאבנא" – "פלסטין היא ארצנו והיהודים הם כלבינו". הכלב, על פי המסורת האסלאמית, הוא חיה טמאה, ועל פי השריעה אם מוסלם מתפלל ומלפניו עובר כלב, חזיר, חמור, אישה, יהודי או נוצרי, תפילתו נפסלה והוא חייב להתחיל את תפילתו מההתחלה.

לא נעים לספר לכם, אבל סיסמה שגורה בפי אויביה של ישראל היא "ח'יבר, ח'יבר יא יהוד, ג'יש מחמד סיעוד" – ח'יבר הוא נווה מדבר בחצי האי ערב, שבו חיו יהודים ומוחמד שחט אותם בשנת 626 לסה"נ. הסיסמא מזכירה את האירוע ההוא ואומרת: "ח'יבר, ח'יבר הו יהודים, צבא מחמד עוד ישוב", כדי לעשות בכם את מה שעשה אז. היהודים, על פי הקוראן, סורה 5 פסוק 82, הם "האויבים העויינים ביותר את המוסלמים", ובפסוק 60 מצוין שקללת אללה וחרון אפו רובצים עליהם והוא הפך אותם לקופים וחזירים. אז מי נתן להם זכות למדינה? ממתי יש להם זכות לריבונות?

למרות מה שאתם חושבים, השלום עם מצרים בא רק אחרי שסאדאת הבין שלמרות מאמצי הערבים לחסל את ישראל במלחמת העצמאות 1948, במבצע סיני 1956, במלחמת ששת הימים 1967, במלחמת ההתשה 1970, ואפילו במלחמת יום כיפור 1973 שהחלה בהפתעה עצומה, ישראל שרדה והצליחה להדוף את צבאות ערב והעבירה את המלחמה לשטחן. לכן סאדאת הבין שישראל היא בלתי מנוצחת ואין ברירה אלא לעשות איתה שלום, גם אם יהיה זמני ומבוסס על תקדים "שלום חודיבייה" משנת 628 לסה"נ, שבו נתן מחמד שלום זמני לכמעט 10 שנים לכופרים של מכה, אבל הפר אותו אחרי שנתיים כשהם נרדמו בשמירה.

גם הסכמי אוסלו עם ערפאת לא נבעו מאמונתו בשלום, אלא כהונאה, סוס טרויאני, שערפאת עצמו כינה כ"שלום חודיבייה". כל מטרת הסכמי אוסלו הייתה להקים ישות פלסטינית עם צבא וכלי נשק, שתחסל את ישראל בהגיע השעה. הוא אמר זאת השכם והערב ומקבלי ההחלטות שלנו אמרו שזה לתצרוכת פנימית, וכאשר התפוצצו ברחובותינו המחבלים המתאבדים הם קראו להם "קרבנות השלום". ממתי לשלום יש קרבנות? ומתי יופנו אלינו הרובים שאנחנו אפשרנו להם לקבל?

מעציב אותי לספר לכם שכל מאמצי ישראל להפיס את דעתם של אנשי חמאס בעזה עלו בתוהו, וחמאס הפך מארגון טרור למדינת טרור. טילי מוות, מנהרות תקיפה, מחבלים מתאבדים – כל אלו הם כלים לגיטימיים בעיני ממשלת הג'יהאד המושלת בעזה, ולעזאזל חיי האנשים, הנשים והילדים ברצועה, ולכל הרוחות רווחתם, בריאותם, שלומם ורכושם. תושבי עזה הם כלי משחק בידיהם של אנשי חמאס, הג'יהאד והסלפים, שמינו את עצמם לקציני הקישור בין תושבי עזה וגן עדן, אחרי שארגנו להם בעולם הזה את הגיהנום.

מכאיב לי לספר לכל עייפי הנפש, רודפי השלום, בישראל ובעולם, שהמלט והברזל שכפיתם עלינו לספק לג'יהאדיסטים של עזה כדי לבנות מחדש את ההריסות והחרבות, שימשו לבניית מנהרות מוות, מוות לבני עזה ומוות לבני ישראל. במקום לבנות בתי חולים, בתי ספר ותשתיות, בנו אנשי הג'יהאד תשתית למוות, לסבל ולאסון. שוב טעיתם כשביססתם את המדיניות על חלומות, הזיות ותקוות, במקום על עובדות ונתונים. אבל גם הפרשנים (שאני ביניהם) לא נקיים מעוון: הללו אמרו בהרמוניה מפליאה שכאשר חמאס יהיו אחראים על האוכל, החשמל והרווחה של האוכלוסייה בעזה, הם יתמתנו ויהפכו לריאליסטים ופרגמטיים. ובכן, טעינו: תנועת חמאס, למרות שהיא הפכה מארגון אופוזיציה לתנועת שלטון, לא הסירה את הג'יהאד נגד ישראל מראש רשימת העדיפויות שלה, ולא מיתנה את היחס השלילי המוחלט שלה נגד "הישות הציונית".

לא נעים לי לקלקל לכם את מסיבת "שתי מדינות לשני עמים", כי מה שקורה היום בעזה, בדיוק מוחלט, יקרה גם במדינה הפלסטינית השנייה שאתם מנסים להקים ביהודה ושומרון. חמאס יזכו בבחירות למועצה המחוקקת כמו שזכו בינואר 2006, ויזכו גם בבחירות לנשיאות, ואם לא הם ישתלטו על כל יהודה ושומרון במהפכה אלימה כפי שעשו בעזה ביוני 2007. וכשזה יקרה מה תגידו? "אופס... לא ידענו... לא שיערנו...?" אז עכשיו אתם יודעים, ולא צריכים לשער. זו צריכה להיות הנחת העבודה שלכם. ואם חמאס עזה חופרים היום מנהרות מוות אל שטחנו בחול, המנהרות מיהודה ושומרון תהיינה חפורות בסלע, ונראה אתכם מוצאים אותן ומפוצצים אותן.

ולכל מי שזכרונו קצר אזכיר: ביולי 2014 חמאס הצליחו לסגור את נתב"ג למשך יום באמצעות טילים ששיגרו מעזה. אם וכאשר הם ישלטו ביהודה ושומרון הם יוכלו לסגור את נתב"ג עם רוגטקה, שכן הם ישקיפו על המסלולים מרמת בית אריה, ומי שלא מאמין לי שייקח את רכבו ויעלה לגבעות שממזרח לנתב"ג, הנמצאות ב"שטחים הכבושים" (ממי בדיוק?). בגלל משטר הרוחות בארץ, רוב המטוסים הנוחתים בנתב"ג ניגשים לנחיתה מצד מזרח, כלומר מעל הגבעות הללו בדיוק. האם מדינת חמאס תאפשר למטוסים המגיעים לישראל לחוג ולגשת לנחיתה מעל השטח שלה? ומה המחיר שישראל תצטרך לשלם אחרי שמטוס אחד של אל-על יופל חס וחלילה באמצעות מקלע או אר פי ג'י? ניתן להם את ירושלים כדי להרגיע אותם?

ואם אנחנו מדברים על ירושלים, מה תעשו כאשר מדינת חמאס תציב בפניכם אולטימטום: ירושלים או מלחמה? הר הבית או שנסגור את נתב"ג? וכאשר העולם יתמוך בדרישה שלהם לקבל את ירושלים כדי להרגיע את האסלאם הקיצוני באמצעות תשלום ישראלי, מה תגידו? וכאשר ישובו הצלפים לירות בעוברים ושבים ברחובות ירושלים מעל חומות העיר העתיקה כמו שעשו אחיהם הירדנים עד 1967, איפה תתחבאו? מאחורי קירות בטון? גדר ביטחון? או שמא תעבירו את בירת ישראל לתל אביב?

צר לי לאכזב אתכם אבל הדבר הגרוע ביותר שקרה לתקווה לשלום בישראל הוא תנועות השלום, אלו הקוראות לישראל להקים מדינת טרור ביהודה ושומרון ולוותר עבורה על מזרח ירושלים. במזרח התיכון מי שמבקש שלום, מי שמזמר על תשוקתו לשלום ומי מציע את ארצו ואדמתו כשוחד עבור נייר שכתובה עליו המילה "שלום", נתפס כמי שהובס במלחמה והוא מבקש על נפשו. תנועות השלום יצרו לישראל תדמית תבוסתנית, חלשה ורכה, שבמזרח התיכון הדבר האחרון שהיא תקבל הוא שלום. באזור האלים והקיצוני שבו ישראל מנסה לשרוד, מי שנתפס כחלש מקבל בעיטה, אתם יודעים איפה, והוא מסולק לעזאזל במקרה הטוב, או נשחט ומאבד את ראשו במקרה הרגיל. במזרח התיכון "שלום" פירושו שאויביך עוזבים אותך במנוחה רק כי אתה חזק מידי, מאיים מידי ומסוכן מידי להתעסק איתך. במזרח התיכון, שלום מקבל רק מי שאיננו מנוצח.

מי שאינו מקבל את העובדה הזו, מי שלא מוכן ל"דם יזע ודמעות", מי שקצרה רוחו לקבל "שלום עכשיו", המזרח התיכון איננו מקום בשבילו. המזרח התיכון הוא מקום רק לחזקים, לאמיצים, לנחושים ולאלו המאמינים בצדקת דרכם. מי שאיננו כזה, אולי יתאימו לו מקומות אחרים, שלווים ושקטים, פורחים ומשגשגים, כמו פריז, בריסל, מדריד, בוסטון או סן ברנרדינו...

חג כשר ושמח לכל בית ישראל.