בלבלתם אותנו

מאיר גרוס , י"ז בניסן תשע"ו

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

התגלתה מנהרת תקיפה של אויב, בתוך שטח מדינת ישראל. פעולת איבה ברורה. הציפיה היא שהמאוים יגיב כיאות. כפי שמדינה יכולה להגיב. אפילו אנשי החמאס התכוננו לפעולת גמול, ופינו את המפקדות שלהם בעוד אנשיהם מתחבאים במסתורים.

אבל אנחנו באמת לא צפויים. כתבת צבאית מציינת בכתבה בנושא, כי נראה – על פי מומחי ביטחון- שהחמאס לא... יגיב על גילוי המנהרה שהוא חפר כדי להרוג ישראלים וגם לחטוף כמה. וזה מאוד מבלבל. כי אם מישהו צריך להגיב, זה המותקף.

והרי אם היו מצליחים בזממם - היו צוברים נקודות "טובות" אצל הערבים. ועכשיו שנכשלו הם הופכים לנפגעים, שישראלים רומזים להם שיש להם הזדמנות להגיב על הכישלון שלהם? – המשמעות היא, כמובן, שאין אצלם מונח של "הפסד". אם הצליחו בזממם הרצחני, נשמע על ניצחון. אם כשלו, הרי יש להם רשות – ויש ציפייה- שינקמו את אי ההצלחה, על פי שיטתם.

והנה מקרה נוסף. לא מכבר פורסם בתקשורת על מצוד- מודיעיני בעיקר- שמתבצע אחרי ערבי שרוצה לנקום את מות אחיו. נשמע הגיוני?  אולי. אלא שהסיפור שסיפרו בתקשורת הוא שאחיו ביצע פיגוע ופגע בישראלים ונהרג תוך כדי כך. אז אחיו בא לנקום? וגם זה מבלבל. האם היו צריכים לאפשר לאח הרוצח גישה חופשית? לתת לו לרצוח ולחזור לביתו בשלום אחרי ביצוע ה"עבודה"?

אגב, יש בתקשורת מונח מעניין כשמחבל נהרג מפצצה שהחזיק בתיקו. מכנים זאת "תאונת עבודה". כלומר, אנחנו רואים בזאת את עבודתו. פרנסה לא רעה על פי הדיווחים, במיוחד ביטוח החיים שלו שמופעל לטובת משפחתו לאחר מותו. וזאת תאונה? ואולי נס? ואולי עונש ישיר משמים? עוד משהו שמבלבל אותנו מאוד.

ומה באשר לצרפת? הטוענת שהיא ידידתנו. ומנסה אפילו לתווך- לדבריה- בין ישראל לשכנותיה הבלתי חביבות. הנה, השבוע, היא הצביעה באונסק"ו- גוף באו"ם שעיסוקו הרשמי הוא בתרבות ואמנות- בעד שינוי שמו של "הר הבית" היהודי , למסגד אל אקצה המוסלמי. כאילו אינם יודעים את האמת ההיסטורית. האם הם מבולבלים? כי אנחנו כבר לא מבינים כלום. התבלבלנו לגמרי. בהיסטוריה, באמת, ובמציאות הבינלאומית. וכמובן שלא יעלה על הדעת שהם ייכנסו לנעלי המתווך הניטראלי.

גם אנחנו, במישור הפנים, מצליחים לבלבל את עצמנו. שופט בית המשפט העליון נכנס לנעלי הרב הראשי ופוסק הלכות. מר מזוז החליט שגידול זקן איננו עניין דתי. כשיש בעיה רפואית, אדם נבון מתייעץ עם רופא מומחה. כשיש שאלה ביטחונית, הולכים למי שמבין בעניין. אבל בענייני הלכה, כל מי שכוחו בפיו יכול להמציא דברים? מה מונע ממנו לשאול בעל ידע, ובעל סמכות בנושא? אגב, גם הצבא קצת מבלבל אותנו. היה פעם רמטכ"ל- ובכיוון הזה התרשמנו שגם הרמטכ"ל הנוכחי החל לצעוד- שאמר שכל מה שאינו יורה- ייסגר. אז למה להתעסק בכלל בעניין הזקן? האם הוא פוגע ביכולת המבצעית?  האומנם יכולתו של החייל תימדד באורך זקנו, ובסבלנותו לשמוע אישה מזמרת?

ואחרון אחרון, חביב. אדם, כל אדם, ובמיוחד איש ציבור עשוי לטעות. לא נורא. אבל אסור לו להתבצר בטעותו. חייל צעיר, עשה מעשה בחברון. שעליו הוא  אמור לעמוד למשפט ושם ייחרץ דינו. לא סביר ולא הגיוני שמפקדיו קובעים את אשמתו מראש בעצמם. ולא רק זאת, בלבלתם אותנו בסדר המציאות. ואיכשהו הפכתם את היוצרות. אתם דורשים מהציבור להמתין לקביעה המשפטית.  וכי מה עשיתם אתם? לא קבעתם את אשמתו בטרם משפט?  תקבלו כבוד רב אם תואילו להתנצל. אפשר אפילו להסביר- למשל- שהמעשה הזה הרגיז אתכם מאוד ולכן ראיתם לנכון לשחרר הצהרה בינלאומית (!) בעניין הזה דווקא. והרי את העולם לא מעניין החייל. מעניין אותם שחייל ישראלי הוציא להורג מחבל בלי משפט. אז מה הועלתם בהצהרה. האם לא היה נכון ונבון יותר להצהיר שהאירוע ייחקר ובית המשפט יחליט.

וכבר ראינו את תגובת אבי המחבל. שדרש (!!!) התנצלות של מדינת ישראל  על רצח בנו. אז, אנחנו באמת מתבלבלים לגמרי. וכדאי מאוד להכניס את השכל הישר, את ההיגיון ובעיקר את עובדות האמת בשמן הנכון לתוך המשוואות הללו.