בקרוב גם הסיפוח יגיע

ערביי ישראל חוברו לעטינים של המוסד לביטוח לאומי ולמערכת בריאות מן המתקדמות בעולם ולתשתיות תחבורתיות מפוארות – מבלי שהם נדרשים ליתן תמורה כלשהי.

ד"ר חיים משגב , כ"ג בניסן תשע"ו

הימים האחרונים היו חמים במיוחד – ולא רק בגלל מזג האוויר. העימות הערבי-יהודי קיבל תנופה חדשה.

זה התחיל בהצהרה של ממשלת ישראל שרמת הגולן תישאר לעולם חלק ממדינת ישראל וזה נמשך באמירות של אחמד טיבי, מי ששימש, בזמנו, יועצו האישי של יאסר ערפאת, איש הדמים, הזכור לרע, שהיה אחראי למותם של מאות אזרחים ברחובותינו.  

אחמד טיבי לא אהב, לטענתו, את ההשוואה שנעשתה, לאחר משחק כדורגל, בין סכנין, העיר  שהרחוב הראשי בה נקרא על שם השהידים של אל-אקצה, לבין רמאללה – ואני לא כל כך הבנתי על מה יצא קצפו. הרי קווי הדמיון בין שני המקומות הללו הם רבים במיוחד.

ההבדל הבולט היחיד בין שתי הערים, רמאללה וסכנין, הוא שרמאללה טרם סופחה רשמית, ביחד עם כל השטחים שנכבשו ב -1967, למדינת ישראל, בעוד שסכנין  סופחה ביחד עם הגליל כולו, על כל חלקיו,  עוד ב - 1948. גם זה יבוא, אני מקווה, ביום מן הימים, אבל עד שזה יקרה אין לאחמד טיבי על מה להלין.

מותר לו, כמובן, לעורר פרובוקציות,  אבל הוא צריך לזכור שמה שקרה לסכנין לאחר מלחמת העצמאות שלנו קרה גם לטייבה, מקום מגוריו, ולעוד יישובים ערביים, ושלאיש מן התושבים במקומות האלה בכלל לא רע.

טוב להם יותר מאשר לערבים בכל מדינה אחרת בעולם.  הם חוברו לעטינים של המוסד לביטוח לאומי ולמערכת בריאות מן המתקדמות בעולם ולתשתיות תחבורתיות מפוארות – מבלי שהם נדרשים ליתן תמורה כלשהי. על נאמנות למדינה היהודית, ולסמליה הרשמיים, אין בכלל מה לדבר.

לקבל, הם מוכנים מלוא חופניים; לתת משהו, חלף מה שהם מקבלים ביד נדיבה, הם לא מוכנים. הם מדברים על חופש הביטוי - ועל עוד חירויות שיש לאזרחים נאמנים בכל מדינה מתוקנת - אבל בד בבד הם גם עומדים על זכותם להמשיך "במאבק" למען "שחרור" אדמות שנכבשו  במהלך מלחמות שהם פתחו בהן.

וזה, צריך להודות, מתסכל את כל מי שרואה בכפיות הטובה הזאת של הערבים מעשה שיצטרך לבוא, יום אחד, על פתרונו. כך או אחרת, אנומאליה זאת  לא תוכל להימשך לאורך שנים. פיתרון של שלום כבר לא יהיה, ככל הנראה, ולכן יצטרך להיות כאן משהו מסוג אחר. ביום החמישי למלחמת ששת הימים חניתי ביחד עם היחידה שלי למרגלות רמת הגולן.

ידענו שהמלחמה לא תוכל להסתיים בלי שרמת הגולן תעבור לשליטה ישראלית – ושמי שמתגורר עליה יצטרך "לזוז" אל מעבר לגבול החדש. היישובים היהודיים, בבקעת הירדן, בעמק בית שאן ובמקומות אחרים,  אלה שסבלו במשך השנים מהתגרויות הצבא הסורי, נשמו לרווחה. רמת הגולן חזרה לידי בעליה החוקיים. ההתיישבות היהודית, עתיקת היומין, חודשה.

תוצאותיו המעוותות של הסכם סייקס-פיקו, בין הבריטים לבין הצרפתים, עברו מן העולם. זה קרה שם – וזה יכול לקרות בעוד מקומות. הערבים צריכים להיות ערים לכך.

אחמד טיבי וחבריו, בכנסת ומחוצה לה, לא רוצים, כמובן, בכל פיתרון מן הסוג שעליו חשבו, בזמנו, ראשי התנועה הציונית לפני הקמת המדינה   וגם לאחר מכן. מה שקרה ב - 1948  וב  - 1967 מפחיד אותם. את תעודות הזהות הישראליות הם מאמצים בחום אל ליבם, שכן הם יודעים שהאלטרנטיבה רעה מאוד עבורם.

הסתפחות ל"מדינה הפלשתינית" שתבוא במקום מדינת ישראל,  וכניעה לארגוני טרור אסלאמיים רצחניים, כורתי ראשים, בזה הם בוודאי שלא היו רוצים.

ולכן  אחמד טיבי וחבריו, באשר הם, צריכים להכריע כעת: או שהם מפסיקים ללחום את מלחמתו של "העם הפלשתיני" או שהם בוחרים ללכת בדרך שבסופה הם עלולים למצוא את עצמם במקום עגום.

לא בטוח שהם מבינים את זה. הרצון להתלהם מעת לעת מעביר אותם על דעתם. זה כבר קרה למנהיגים הערביים פעמיים. הפעם השלישית עלולה להסתיים ממש לא טוב.