הסנה הבוער לדורות

הסנה הבוער על דש בגדו של כל יהודי, הוא סמל להתהוות של אומה. כך היה במצרים וכך היה באירופה.

הרב ישי אביעזר , כ"ז בניסן תשע"ו

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

שואה אינה אירוע משפחתי, ואי אפשר לבחון אותה באספקט של טרגדיה אישית. שואה היא  אירוע לאומי שעיצב את גופה של האומה לדורות. שואה היא אש בוערת שלא כבתה ולא תכבה. היא אש תמיד היוקדת על המזבח הלאומי. שואה בעיניי היא "סנה בוער באש והסנה איננו אוכל".

הסמל הזה הוא עבר הווה ועתיד הבוערים באש, ומגלים למטה את האש היוקדת למעלה. את הנצח הזה לא יכולים לכבות. האש הישראלית הזאת היא מדורה של להבות גיצים וגחלי אש לאנושות כולה. מה שהתגלה למשה בסנה, מתגלה לעיני כל יושבי תבל להכרה וידיעה שאנכי ה' אלוקים אשר בראתי שמים וארץ. הסנה שאיננו אוכל היא תזכורת עד על הבורא ועל הבריאה, על הבניה ועל ההרס, על הריסון ועל החורבן.

הסנה הבוער על דש בגדו של כל יהודי, הוא סמל להתהוות של אומה. כך היה במצרים וכך היה באירופה. לא מעט פרטים זהים  באים בשתי התקופות הרחוקות זו מזו למעלה משלושת אלפים שנה. זו אינה טרגדיה לאומית, זו הוויית חיים שיוצאת מתוך אפר הדורות, ליצירה חדשה שלא היה דוגמתה קודם לכן. לשריפה הזאת יש כוויות בגוף, ואין בית אשר אין לו מכוות אש. זכר ליציאת אירופה, הן מילות עד שמניעות את כוחות החיים, ובונות חברה מוסרית של תביעות פנימיות לערכיות נצח, כזכר ליציאת מצרים.

תהליך שהחל ב"של נעליך" ונמשך ב"נעליכם ברגליכם", מביא לעולם ערכים של צדק ומוסר, ומעמיד בפני האנושות את המראָה של עצמה, ואת האש הלוחכת אותה מסביב. המצפן המוסרי של ההתהוות הישראלית מטריד ומעיק. אין כל עניין בינלאומי להתבונן במראה ללא הפסק. אך הסנה הבוער אינו חדל, ומזכיר את המצפן האנושי ללא הרף. יש לבחון הכל מבעד למראה הזאת, ולהבין את הפרופורציות הבינלאומיות לפיה.

המצפן המוסרי של האנושות יצא מתוך האפר. כך היה במצרים וכך היה באירופה. הניסיון להשמיד אותו הוא אכזרי, אך גם לא יעיל. נעלי אפיפיור אדומות הפוסעות על טרבלינקה של יד ושם, הן "שַל נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא,. אפשר לשלוף את הנעליים מול הקדושה, ואפשר לנעול אותן לפני היציאה לדרך. אך אי אפשר לרמוס איתן את טרבלינקה.

את הנצח הזה ראה העולם ביציאת מצרים, וחזר לחוות אותו ביציאת אירופה. את הארץ הזאת ראו העמים ביציאת מצרים, ורואים אותה עכשיו אחרי יציאת אירופה. את הארץ הזאת מכינים להופעה הגדולה בירושלים. זאת לא הופעה לאומית. הארץ הזאת מתכוננת ומתכננת את ההופעה הבינלאומית. הכל יודעים את זה, והכל קוראים את זה בתנ"ך. הכל יודעים שכל הגויים יעלו לירושלים ויאמרו ,כי מציון תצא תורה,. הכל גם יודעים שיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו.

כדי שלה' תהיה המלוכה על כל הארץ, צריכה להיות מלחמת עמלק לפני מעמד הר המוריה. כשם שעל ראש הגבעה ברפידים מנהל משה את הלוחמה בעמלק, כך יעלו המושיעים בהר עשיו. כשם שבהר סיני הייתה התגלות לאומית לעם היוצא ממצרים, כך תהיה התגלות בינלאומית לכל יושבי תבל אחרי יציאת אירופה בהר המוריה. ההיאחזות וההתנחלות של ישראל בארצם, מכינה את ההופעה הגדולה, בין אם רוצים ובין אם לא. בין אם מבינים או מציבים סימני שאלה. בין אם מקבלים או יוצאים נגד.

ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים, ויודעים לאיזו מטרה יצאנו ממצרים ומאירופה ולאן הגענו. יודעים מה התפקיד המוטל עלינו, ומבינים מה ייעודנו העולמי. אש הסנה תוקד עד ביאת המשיח, והארץ תהיה לנו למורשה לעיני כל העמים, כדי ש"יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון".