ממה אנחנו מפחדים?

ישראל מאיר , כ"ז בניסן תשע"ו

ישראל מאיר
ישראל מאיר
צילום: עצמי

בשקט-בשקט החלה בשבת שעברה סדרה מרתקת ומבטיחה בת שישה פרקים. בשל הסמיכות לחג הפסח היא לא זכתה בפרומו ראוי, אבל מספרים שלמרות שמדובר בפרקים חוזרים, היא  מקבלת רייטינג גבוה. ניחשתם נכון: "פרקי אבות".

"דרך ארץ קדמה לתורה" זו האמרה התורנית הכי מוכרת (למרות שאין לה מקור מפורש בדברי חז"ל, הפתגם ה"עממי" הזה כמובן נכון). לימוד מסכת אבות בעיתוי הזה של השנה – בין פסח למתן תורה – הוא לימוד הלכה למעשה של הכלל הזה. קודם דרך ארץ, אחר כך מתן תורה.

מה המוטו של פרקי אבות? חז"ל במילים ספורות נותנים הגדרה ממצה ומחייבת: "מאן דבעי למיהוי חסידא, לקיים מילי דאבות'' (תרגום: מי שרוצה להיות חסיד, שיקיים את מה שכתוב בפרקי אבות).

התרגלנו לחשוב שהתואר "חסיד" ניתן למי שמשייך את עצמו למגזר מסוים, למי שמקפיד על קוד לבוש קפדני, אבל מסכת שלמה נכתבה על כך וכדי לזכות בתואר הנכסף הזה צריך לקיים את מה שכתוב בה.

חסיד פירושו "לפנים משורת הדין". מי ש"מתחסד" עם קונו, עם הזולת, נקרא חסיד. בספרו "חובות הלבבות" מלמד רבנו בחיי כיצד נראה חסיד: "החסיד, צהלתו בפניו ודאגתו בלבו".

דוגמה חיה לכך ראינו בדור האחרון, אצל הצדיק הירושלמי רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. רעייתו האהובה של הרב נפטרה ביום השבת. עם צאת השבת מיהר הרב אל בית החולים כשהוא אבל על מתו המוטל לפניו. נקל להבין מהי תחושתו של אדם שאשתו נפטרה בפתאומיות. והנה, כשנעצרה המעלית באחת מקומות בית החולים, נכנס אדם שלמד אצל הרב בבחרותו וכלל לא ידע על פטירתה של הרבנית.

"מזל טוב", הוא אומר לרב. "לפני שעה קלה אשתי ילדה כאן בן". רבי שלמה זלמן בירכו בחום ובלבביות, איחל לו את כל הטוב כדרכו במקרים שכאלה, ומשם פנה אל מתו מבלי שפניו יסגירו דבר. אכן, בפניו צהלה, ובלבו דאגה. (מובא בספר "התורה המשמחת" מאת הרב יוסף אליהו).

ישנם שני סוגי "רתיעות" לגשת ללמוד את מסכת אבות כראוי. הסוג הראשון נרתע באומרו: "גדול עליי". להיות חסיד? לא אני. "יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך", אין ספק, זה דבר חשוב, אבל לא בשבילי. אני עוד לא הגעתי לדרגות האלו. הסוג השני נרתע דווקא מסיבה הפוכה: "קטן עליי", הוא אומר. "אל תהי נוח לכעוס", "לווה ואינו משלם" – בשביל זה צריך ללמוד? אלו דברים שמוטבעים בנפשי ומעולם לא חשבתי להפר אותם.

לכן, יחד עם הלימוד בפרקי אבות תקנו לנו חז''ל לומר שתי משניות נוספות. לפני הלימוד אנו אומרים: ''כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא''. קטע זה בא לפתוח דלת לנרתעים מהסוג הראשון.

חסיד נראה לך גדול? זה לא אומר שאין לך מה לחפש במסכת הנפלאה הזו, כי ל"כל ישראל" – כולל אתה – "יש להם חלק לעולם הבא". ובייחס לטענה שהדברים פשוטים, שלא באמת צריך ללמוד תורה כדי לדון כל אדם לכף זכות ולקבל אורח בסבר פנים יפות, אנו חותמים את הלימוד במשנה הידועה: "רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". כלומר, בורא העולם רצה להרבות את זכויותינו ולכן ציווה אותנו על מצוות רבות גם אם ממילא היינו מקיימים אותן.

עד כאן הפרומו. את יתר הפרטים והפירושים, ניתן למצוא בהרחבה בפרקי הסדרה הישנה – בעונה החדשה. שבת שלום!

מתוך דף הניוזלטר של ארגון "קרוב ללב"