השי האזרחי לחג העצמאות

לראשונה יוצא לאור ספר לימוד בנושא האזרחות, המציג בפני התלמידים את פניה ואופייה של מדינת ישראל בלי להתנצל ומבלי להתבלבל.

ד"ר יוסי לונדין , א' באייר תשע"ו

ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדין
צילום עצמי

ערב יום העצמאות השישים ושמונה למדינת ישראל, זוכים תלמידי ישראל למתנה ראויה לכבוד החג. לראשונה בתולדות מערכת החינוך, יוצא לאור ספר לימוד בנושא האזרחות, המציג בפני התלמידים את פניה ואופייה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, מבלי להתנצל ומבלי להתבלבל.

במשך עשרות שנים, מאז הימים בהם כתבה שולמית אלוני  המנוחה את ספרי האזרחות  בשנות החמישים והשישים, דרך ימי ועדת קרמניצר שקיבעה את אופיים של לימודי האזרחות על בסיס תפיסות העולם של השמאל הרדיקלי,  וכלה במעורבותם הנמשכת עד היום של ארגוני "הקרן החדשה" לגווניהם באופיו ותכניו של המקצוע, נתפס מקצוע האזרחות בעיני רבים וטובים ככזה שככל שהעיסוק בו ימעט כך ייטב.

כעת, לאחר מאמץ ומאבק ארוך שנים החלו להפציע ניצני השינוי. ספר הלימוד החדש "להיות אזרחים בישראל מדינה יהודית ודמוקרטית", מציג ללא חשש בפני התלמידים את עומק הקשר של עם ישראל לארצו, את אופייה הדמוקרטי של מדינת הלאום היהודית, שככל מדינות הלאום בעולם יכולה לקיים משטר דמוקרטי לעילא ולעילא,מבלי להגרר למחוזות נאצים ופשיסטיים כפי שרמזו לאחרונה דוברים כאלו ואחרים ,ואת הויכוח הקיים על אופיו של בית המשפט העליון, מבלי להציגו ויכוח בין "בני אור "תומכי האקטביזם השיפוטי, לבין מתנגדיהם שהוצגו עד היום כקיצוניים חשוכים.

לצד הצגה ברורה של מאפייני מדינת ישראל כמדינה יהודית, לא נמנעים מחברי הספר להציג את נאמנותה של המדינה לערכיה הדמוקרטיים, להדגיש את חובת הרוב לשמור על זכויות המיעוט (כמו גם את חובתו של המיעוט לשמור על חוקי המדינה) וככלל, פוסעים מחברי הספר בעקבותיו של הקונצנזוס הציוני, המבקש, גם אם באיחור רב, ליטול את מושכות המקצוע מידיהם של  בני השמאל הקיצוני ולהעבירו לידי הרוב השפוי, זה המבקש לחנך את ילדיו להיות אזרחים נאמנים ותורמים למולדתם.

לומדי הספר יזכו להכיר לעומק  גם את יהדות התפוצות ואת הקשרים הייחודיים שלה  עם מדינת ישראל, את הראיה החיובית בה יש לראות את תהליכי הגיוס לצבא והשרות הלאומי בקרב הדרוזים והנוצרים, את התפיסה הרפובליקנית המדגישה את חובת התרומה לכלל, ועוד.

המלאכה לא הושלמה. רחוק מכך. גם בספר זה ובוודאי בתוכניות הלימודים העתידיות באזרחות  שצריכות להכתב מחדש, ראוי לתת מקום נרחב יותר לזהותה הדתית של מדינת ישראל, להגדרת הזיקה בין  זכויות לחובות, ובעיקר יש לשנות את ההבחנה השנויה במחלוקת מדעית, (שהינה בעלת משמעויות פוליטיות וערכיות עצומות) לגבי היחס בין דמוקרטיה כ"שיטת ממשל" לבין דמוקרטיה כ"מערכת ערכים".  אולם כצעד ראשון וחשוב-זכתה מדינת ישראל וזכו תלמידיה למתנה ראויה.

סביר מאוד להניח כי הספר יותקף בברוטליות בידי עיתונאי השמאל. אלו, שכל מימד של לאומיות מזכיר להם "ימים אפלים", וכל ביטוי של זהות יהודית מעלה בדמיונם את קנאי דעאש, יראו בספר נסיון השתלטות גס של מיעוט לאומני דתי על הרוב הליברלי.

לקברניטי מערכת החינוך אסור להתרגש מקריאות אלו. החבורה הרואה את עצמה כבעלת הדעה הלגטימית היחידה וששמה ללעג את מושגי הפלורליזם והדמוקרטיה בהם כביכול היא דוגלת, הולכת ומקצינה בהתבטאויותיה בכלל ובהקשר למערכת החינוך בפרט, ודומה ששום דבר חוץ מהחזרה מלאה של המושכות לידיה ("תחזירו לנו את המדינה וכו'") לא יספק אותה.

חבל שאלו  הם פני הדברים. בשיח ראוי, ניתן היה בהחלט להתרם מקולותיהם של הקיצוניים שבשוליים, המעשירים ומפרים את השיח הציבורי. ואולי, עוד יגיעו ימים בהם ניתן יהיה להגיע למציאות כזאת, אולם קודם לכן יש להביא לידי ביטוי במערכת החינוך את יחסי הכוחות האמיתיים  הקיימים בחברה, ולהמעיט בכוחם והשפעתם של ארגוני שמאל  כמו "המשמר החברתי" , "האגודה לזכויות האזרח" ודומיהם  על אופיו של המקצוע.

הדרך עוד ארוכה ורבה, התיקונים הנדרשים הם לא מעטים, המקצוע כולו צריך לעבור שידוד מערכות ממסד ועד טפחות, אולם צעד גדול כבר נעשה.

ערב יום העצמאות, הדליקו מחברי ספר האזרחות החדש, ולו חלקית, את משואת החינוך הערכי שאורה קצת נחלש בשנים האחרונות, ולתפארת מדינת ישראל.