אמירת הלל ביום העצמאות

לתהליך שכזה של חזרת עם לארצו ושל החייאת שפה שלא הייתה שפה מדוברת במשך כמעט אלפיים שנה, אין אח ורע בהיסטוריה האנושית.

ד"ר מאיר סיידלר , ב' באייר תשע"ו

ד"ר מאיר סיידלר
ד"ר מאיר סיידלר
צילום: עצמי

לא מזמן הלכה לעולמה בת דודה של אמי ז"ל, אשה מיוחדת ומרשימה, בוגרת אושוויץ וברגן בלזן. 

בת 92 הייתה במותה. שנים ספורות לפני מותה הסכימה להעלות את זכרונותיה על סרט. בסרט זה בן שלוש שעות היא מספרת על ילדותה, על השואה ועל עלייתה ארצה לאחר השואה.

פעמים רבות בסרט יש לה דמעות בעיניים, אבל רק פעם אחת היא בוכה ממש. לקראת סוף הסרט שואלת אותה המראיינת מה היא חושבת "על המדינה היהודית שקמה פה". "שרק ישמרו עליה", היא עונה בקול חנוק, ורק אז היא פורצת בבכי – הפעם היחידה במשך כל הראיון.

על השאלה מה יגרום לו לחזור בו משיטתו, עונה הרב טל שליט"א במאמר הראשון שלו שרק אם מישהו ישכנע אותו שהוא טועה, אז יחזור בו משיטתו. אינני מבקש לשכנע את הרב טל לחזור בו משיטתו, אלא רק מדבר אחד: מביטול חגיגת יום העצמאות. לכך מוקדשות השורות הבאות.

למרות ההתעוררות שחלה כבר אצל תלמידי הבעש"ט והגר"א וכן בתקופת תנועת חיבת ציון, אי אפשר להתכחש לכך שעם ישראל זכה להתקבץ בארצו בהמוניו רק בהנהגת הציונות המדינית מיסודו של תיאודור הרצל. התנועה הציונית הייתה חילונית במהותה ובדרכי פעולתה, אף כי חלק מהדתיים (תנועת המזרחי והרב קוק) הצטרף אליה. רק בזכות הקמת מדינת ישראל על ידי התנועה הציונית כמעט מחצית מעם ישראל חי כיום בארץ ישראל –  רובם דוברי עברית כשפת אם, ויש אפילו כאלה שמדברים רק עברית. לתהליך שכזה של חזרת עם לארצו ושל החייאת שפה שלא הייתה שפה מדוברת במשך כמעט אלפיים שנה, אין אח ורע בהיסטוריה האנושית.

מדוע הקב"ה בחר למסור את קיבוץ הגלויות דווקא בידי הרצל, בן גוריון ובן יהודה, זוהי שאלה תיאולוגית מרתקת, כי הרי תסריט שכזה היה מעבר לאופקיהם לא רק של חכמי ישראל בכל הדורות אלא גם של הנביאים – דבר שהוא מופלא בעיני. כאשר, לאחר יותר מאלף שנות גלות, הרמב"ם ניסה למפות את תהליך הגאולה העתידי, קיבוץ הגלויות הצטייר בעיניו כפנטסטי כל כך עד שמיקם אותו (מבחינת הרצף ההיסטורי) לאחר בניין ביהמ"ק על ידי המשיח. עובדה זו מדגימה עד כמה האפשרות של קיבוץ גלויות נראתה ניסית בעיני חכמי ישראל בדורות עברו.

הם ראו את ארץ ישראל בשממונה ואת עם ישראל בפיזורו על פני כל הארצות, ולא יכלו גם בדמיונות הנועזים ביותר לתאר לעצמם כיצד ניתן יהיה להחזיר את העם לארצו. לאחר שהוא נותן את התרחיש שלו לתהליך הגאולה – המונהג על ידי משיח שומר תורה ומצוות, מחזיר את עם ישראל בתשובה, נלחם מלחמות ישראל, בונה את בית המקדש ורק לאחר מכן, כאמור, מקבץ גלויות – כותב הרמב"ם את הדברים הבאים: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הם אצל הנביאים. גם חכמים אין להם קבלה בדברים אלו".

והינה צדק הרמב"ם בדבריו האחרונים, ולא ידע אדם, כולל הרמב"ם עצמו, מה יהיו סדרי הגאולה – והקב"ה דווקא הקדים את קיבוץ הגלויות. מי יוכל להכחיש שזהו מעשה ה', שבהובלתו זיכה חכם הרזים דווקא אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, ולא את החתם סופר ואפילו לא את הרב קוק. זהו מעשה נפלא שבנפלאים, תהליך בו היינו כחולמים, לאו דווקא במובן של חלום ורוד, אלא במובן זה שחלום הוא פרי של דמיון בלתי רצוני, לא כפוף לשיקולים מודעים, גם לא לשיקול "דתי". על כל פנים, בניגוד לאידיאולוגיות, כולל גם אידיאולוגיות דתיות, המציאות לא מפחדת מסתירות (כדברי הרב קוק זצ"ל), וקיבוץ הגלויות שהתרחש כפי שהתרחש הוא נהיה מציאות שאי אפשר להתכחש לה. יש להניח ששמרנותם של גדולי ישראל היא זו שלא איפשרה להם להרים את המפעל אותו הרים הרצל החילוני, ומכאן שהקב"ה "נאלץ" להשתמש דווקא בו ובממשיכיו (בן גוריון, ויצמן ועוד) כשליחיו כדי להקים מדינה שתוכל לקלוט את קיבוץ הגלויות.

אינני מכיר מספיק את שיטתו הציבורית-חינוכית של הרב טל, אך אני מזדהה עם חלק משיקוליו, בעיקר ההצבעה על הפלונטר החינוכי שהציונות הדתית מסובכת בו. אולם החובה להודות לקב"ה על הקמת מדינת ישראל לא קשורה לזה. גם לשיטתו, כך נדמה לי, קיבוץ הגלויות בלבד – שלא היה מתאפשר ללא התנועה הציונית החילונית שהובילה לעצמאות מדינת ישראל ולחוק השבות – מצדיק את חגיגת יום העצמאות דווקא (ולא רק יום ירושלים!)

אני מקווה שדברי אלה משכנעים בעיני הרב טל שליט"א ושיחזור וינהיג שוב את חגיגת יום העצמאות במוסדותיו.