פלורליזם פנאטי

אבישי גרינצייג , ב' באייר תשע"ו

אבישי גרינצייג
אבישי גרינצייג
צילום: פרטי

פלורליזם פנאטי כמו הסערה סביב אי שירת נשים בטקס לציון "יום הזכרון לשואה" באוניברסיטת בר אילן, קשה מאוד למצוא.

איך הכל התחיל?

יפעת בלאסימנו, חברה בלהקת רוק נשית וסטודנטית באוניברסיטה, החליטה שברצונה לשיר בטקס לזכרון יום השואה. היא פנתה למארגני הטקס עם הצעתה, וסורבה בטענה שבטקסי האוניברסיטה לא שרים שירים אך היא מוזמנת לנגן.

יפעת החליטה לפנות לערוץ 10 ולדווח על הדרת נשים משפילה של אוניברסיטת בר אילן. וכמובן, התקשורת חגגה על הידיעה השקרית הנ"ל.

אמנם מדובר בנוהל של עשרות שנים, אך התקשורת הציגה את המקרה כאילו מדובר במהפכה של השנה האחרונה המבטאת הקצנה והדתה חמורות באוניברסיטה.

מדוברות האוניברסיטה נמסר שאף גברים לא ישירו בטקס. השירה היא לא חלק מהטקס. לכאורה אם כן, הוכח שאין כל הדרה ואין כל בעיה. אין שירים כלל ומעולם לא תוכנן שמישהו ישיר.

אך העובדות לא ממש עניינו את מובילי ומובילות המאבק. מה זאת אומרת? אנחנו רוצות לשיר שירים! מי אתם, מארגני הטקס ובעלי המקום שתכפו את דעתכם עלינו האורחים הקרואים והלא קרואים?

נאמני תורה ועבודה הצטרפו לקמפיין השקרי, והגיבו בתמימות שצר להם על התנהלות האוניברסיטה שלא מכילה את הדעות השונות ביחס לשירת נשים.

מובילי המאבק גייסו חוות דעת של דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שכתבה מכתב נזיפה להנהלת האוניברסיטה (ולתקשורת כמובן) על אי חוקיות הדרת הנשים בהחלטת האוניברסיטה. כמובן שאין מסמכותה של הגב' זילבר לחלק חוות דעת לאדם שלא ביקש זאת ממנה, וכל שכן שאין זה מתפקידה לשלוח את חוות הדעת הלא עניינית לתקשורת, אך בשם הפלורליזם – הכל מותר.

רגע, רגע, זה עוד לא הכל. פרופ' מירי פאוסט, הרקטור של האוניברסיטה נבהלה מהביקורת ומאיומיה של המשנה ליועמ"ש, וכתבה לסגל של בר אילן (בניגוד לעמדת רב הקמפוס) כך: "ברצוני להבהיר: כידוע לכם היטב, באוניברסיטת בר-אילן אין הדרת נשים בשום תחום ובשום נושא. על דעת הנשיא, ההנהלה ואנוכי, שירת נשים מקובלת על כולנו והיא אכן קיימת באירועים ובטקסים שונים". 

דבריה של פרופ' פאוסט גרמו לכעס רב מצד פרופסורים בכירים שטענו שההבהרה מנוגדת לנעשה בשטח ומנוגדת גם לדעה ההלכתית של הרב שפר, רב הקמפוס, שסוגיה זו נמצאת תחת סמכותו.

אם לא די בניצול הציני של זכרון השואה שנעשה עד כה, הגיעה החרפה לשיא על ידי גברת מרינה גרוסלרנר.

מרינה, שאין לה כל קשר ישיר או עקיף לאוניברסיטה, ארגנה טקס אלטרנטיבי-מחאתי בתוככי האוניברסיטה במקביל לטקס הרשמי, וקראה לכל מי שזכרון הנספות בשואה חשוב לו לבוא לטקס האלטרנטיבי במחאה על הדרת הנשים. בראיון לתכנית בוקר היא הסבירה את הסכנה העצומה בהחלטת האוניברסיטה: "במקום שלא נותנים לנשים לשיר, עתידים לבצע רצח עם...". לא פחות.

נו, ומי הגיע לטקס האלטרנטיבי חוץ מהמארגנת מרינה? אף אחד ואף אחת. אף אחת, למעט שתי עיתונאיות שהגיעו לסקר את הטקס נטול המשתתפים...

ההתנהלות משולחת הרסן ומסכת השקרים של הגורמים השונים תוך רמיסת כבוד "יום הזיכרון לשואה", מהוות דוגמה לפנטאיזם שהשתלט על השיח במדינת ישראל.

אוניברסיטת בר אילן הנה אוניברסיטה דתית בהגדרה. היא מחייבת את כלל הסטודנטים הלומדים לתארים השונים בלימודי יסוד בהדות, וכמו כן מחייבת בהתנהגות הולמת במרחב הציבורי כיאה לאוניברסיטה דתית. כל הנרשם ללימודים באוניברסיטה יודע זאת מראש. האם אוניברסיטה דתית מנועה לקבוע שהטקסים בתחומה יותאמו להלכה המקובלת?

פלורליזם? מגוון דעות? חופש דת? חופש הפרט? לא כשמדובר בפמניזים. בדת הפמניזם אין פשרות וודאי שאין מקום למגוון דעות.