הצעה ל"קו פרשת מים" חדש

הרב גדי בן זמרה , ח' באייר תשע"ו

הרב גדי בן זמרה
הרב גדי בן זמרה
צילום: עצמי

בעבר המשוואה היתה פשוטה. הסובר כי המדינה היא 'אתחלתא דגאולה' סובר, כי מפתח הגאולה בידיו, ובמעשיו הטובים תשכון מעתה ברכת ה' הנענה אף הוא מצדו למאמץ האנושי, וזאת למרות שרוב רובם של מבשרי הציונות ומובילי המהלך מתכחשים לברית עם ה', סוף סוף "מאת ה' היתה זאת" ולכן "נגילה ונשמחה בו".

החולק על הקביעה זו, סובר, כי כל עוד הוגיה ומנהיגיה של הציונות לא מודים כי כוחם וחילם נמשך ממי שנותן להם כח לעשות את החיל הזה, אסור לתת יד – גם אם לא להתנגד לו בפועל – להצלחת המפעל של השיבה לציון. מהותית הגאולה תלויה בתשובה (קרי: הכרה גלויה ומחויבות לה' ותורתו) ואף ברכת ה' תלויה באותה תשובה.

השלכה נוספת למחלוקת זו נוגעת לשאלה מה הוא היחס הראוי והנכון לכל מרחב חיי החול המשתרע מקצה לקצה – החל מטכנולוגיה שימושית ועד המדעים המופשטים - והחודר לכל פינה לחיינו הפרטיים והציבוריים. אם חיינו חיי גאולה הם, הנה כבר הותרה ההדרכה המאופקת שלאחר החורבן כי "אין לו לקב"ה בעולמו אלא דלת אמות של ההלכה" ומעתה אפשר וצריך להתפשט בכל. ודי למבין.  

בלי קשר לדיון מי צודק, דומה כי היום המשוואה קצת יותר מורכבת וגם לא כל-כך צפויה. וממילא אין (כל כך) 'נפקא-מינא' לשאלה האם מדינת ישראל היא ראשית צמיחת הגאולה או לא. הנה, בנקל אפשר למצוא היום, אדם שאדיש או מתנגד למדינה במתכונתה הנוכחית, ולכן לא שש הוא לשתף פעולה עם דובריו הרשמיים של הממסד, אך עיניו צופות אל העתיד, אל היעד, מגויס הוא כולו להבאת הגאולה - כואב הוא את כאבה של האומה ושמח בשמחתה, מצפה לישועת הכלל (ממש כפי שהיא מצוירת בבית מדרשו של מרן הרב זצ"ל) ופועל נמרצות להחשתה כאן ועכשיו.

לא מדובר רק בצפייה דרוכה אימתי יבוא גואל, אלא פעילות ב'ראש גדול' בהרבה מעש וכשרון, אך משום מה אינו רואה כל טעם 'לחפור' ולדייק היכן בעבר החלה להתנוצץ גאולתן של ישראל - "ומאי דהוה-הוה"– האם יש למאן דהו סיבה להלין על אותו פלוני? אתמהה.

ומאידך יש 'מאן דאמר' אחר המתיימר לדייק בדיוק היכן לראשונה 'ירדה' נשמת האומה 'למטה מעשרה טפחים' והחלה לפעול עם א-ל, אך בפועל חושש הוא מאוד מכל מגע עם מציאות שאמונה וכפירה משמשים בה בערבוביה. נכון, שתורתו מצמיחה גידולים וגידולי גידולים בעיקר בשדה החינוך, אך נודה על האמת תחום החינוך הוא גם התחום, הקל יותר, שכן למרות בעיות המשמעת... סוף סוף מערכת היחסים - מי המשפיע ומי המקבל – ברורה מאוד.

אך במקומות הקשים באמת - כמו התרבות, האמנות, המשפט, הפוליטיקה וההתיישבות בנקודות החיכוך שלה עם האוכלוסיה הערבית - שם מבחן הגאולה האמיתי, שם שומעים בעיקר את 'צחצוח החרבות' (התרבותיות) מחוזות אלו אינם 'מסבירי פנים' בלשון המעטה... ודוקא שם, קול- התור אינו נשמע, הולך הוא 'חדר לפנים מחדר' נבעת מכל חידוש ומכל צליל לא מספיק שמרני. דא-עקא, שאל אותם מקומות – שהם הם יעד הגאולה – נכנסים בחדוה אותם אלו שחזון הגאולה אצלם 'רך ועגול' ודומה דמיון מפתיע למציאות המוכרת לנו...

'בשדה הקרב' הזה הקול האמור אינו נשמע, אדרבה, בכל עת שצריך להיקרא לדגל (תרתי משמע) הוא נדחק יותר ויותר לפינתו ומסביר בק"ן טעמים מדוע המציאות כל-כך מאיימת, וכל-כך קונספירטיבית-ומניפולטיבית, ולכן כל מה שנותר לעשות זה להעמיק עוד ועוד ולצלול בעומקה של תורה כמנהג ישראל סבא.

אם כנים דברינו, במה שונה, כל כך, אותו 'מאן דאמר', שהארכנו לצייר, מכל יהודי חרד וירא שמים המצוי ברחובות בני ברק?! אתמהה  

לאור דברים אלו, אולי כדאי להציע כי קו 'פרשת הימים' בענייני הגאולה יתעדכן, ומעתה אתחלתא-דגאולה תבחן בנכונות שלנו לקום ולעשות למען גאולתן של ישראל. מבשר גאולה ופועל עם א-ל יהיה מי שמעז ונכון לקרוא את התורה כהדרכה ממשית ומחייבת לא רק בסידור החיים הפרטיים או גם הקהילתיים, אלא בעיקר– שכן זהו עיקר החידוש של הגאולה- לראות בתורה כמניפסט המחייב את ישראל לבנות חיים ציבוריים על פי תורה. חיי ברית, חיים שהליבה הפנימית שלהם הם הקשר החי בין ישראל לבוראם.

חלום-חזון וחיוב זה מחלחלים בכל מתוך הנחה פשוטה כי 'ידו' של ה' בכל, ורוצה ומתעניין הוא בתיקון הכל. ולכן חייליו הם אלו הנכונים "ללכלך את ידיהם בדם שפיר ושליה" ולדון ברצינות למשל בשאלה הקריטית – שהתקינות הפוליטית לא מאפשרת בשום פנים דיון משמעותי בה, ואדרבה, רואה בה סכנה ממשית כידוע – כיצד נגדיר (הגדרת סף) מדינה יהודית? לא רק כלפי חוץ בהכרעה מי זכאי להתאזרח בה על פי 'חוק השבות', אלא בתוכנו פנימה – בעיצוב החיים הציבוריים שלנו - ומהן משמעויותיה של אותה הגדרה?

את הדיון האקדמי-תורני מתי החל כל התהליך הזה אולי כדאי להשאיר לשיעורי ההסטוריה. לא מדובר, חלילה, בהצעה קנטרנית, זו הצעה פרקטית האמורה להסיר מסדר היום את הריטואל הקבוע שפוקד אותנו כל שנה בימים אלו וגוזל מאיתנו כל-כך הרבה אנרגיות חיוביות ומאור פנים ובעיקר שיתוף פעולה שכל-כך נצרך כדי 'לדחוף את עגלת הגאולה' עוד קצת קדימה לקראת משיח צדקנו והגאולה השלמה.