ברווח שבין רוקני לגולן

נפתלי ורצברגר , י"א באייר תשע"ו

עו "ד נפתלי ורצברגר
עו "ד נפתלי ורצברגר
חזקי עזרא

בערבו של יום העצמאות האחרון, לאחר לחץ משפחתי בלתי מתון, אולצתי לשבת ולצפות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל.

פעם אחר פעם צבטתי את עצמי למראה אל"מ רוקני המקשיש הרודה בעדת חיילים וחיילות ברחבה המשובצת, לקול תרועות האח"מים ומקורביהם שהצטופפו על הטריבונות המאולתרות אל מול מצבת השיש השחורה של חוזה המדינה המוארת באור יקרות של קרני לייזר וגופי תאורה.

ההתרגשות המתועשת ששידר הטקס לא הצליחה לדבוק בי. אל מול הפומפוזיות הנפוחה וצעידת האווז עם גו מתוח, וישבן וסנטר בולטים, הקצב האחיד והשורות הישרות הרגשתי לפרקים כאזרח צפון קוראני גאה מול בימתו של  קים ג'ונג און.

יאמר לשבחי שנשאתי את סבלי בדממה אל מול המרקע למען האחדות המשפחתית ולמען תפארתה של האומה, אבל כיוון שלכל דבר יש גבול, נשברתי דווקא בקטע הקומי, כאשר אל"מ רוקני החל מלהטט בעדת פקודיו ויוצר בעזרתם סמלים שונים ומשונים. סמל אגף המודיעין הכריז הקריין בקול מהדהד כדי שגם חסרי הדמיון שביננו ידעו אל נכון במה הם צופים נוכח התזוזות שנראו חסרות פשר על בימת המסדרים.

תחת שרביטו ומבטו הנוקשה של רוקני צעדו חיילנו במגני דוד עם פסים ובלעדיהם ובשלל סמלים תמוהים כמו מלב ללב וכנפי יונת השלום שרק מהצורה המכוערת ששיוו לדמותה ומרעם מחיאות הכפיים עפה מפה במהירות למחוזות אחרים.

טורי החיילים והחיילות המעומלנים הצועדים כבובות הלוך וחזור בפנים חתומים להנאת הקהל הייתה מעל לכוחותיי נפרשת מהמסך המרצד תוך הבעת מחאה חלושה.

נו, מילא מסדרי כבוד, אבל להפוך את טובי בנינו למריונטות, דמויות רובוט המצייתות לנביחות הפקודה לימין שור!!! בתיאום מוקפד ואחיד, לחם ושעשועים להמונים מכוחו של חוק גיוס חובה- כל האיוולת שנעשית בשמם של בטחון המדינה וערכיה, כל המילים הרמות של כבוד האדם נמצאים מבוזים אל מול ההתייחסות האנושית לאנשים הצועדים על הרחבה ויוצרים סמלים מופרכים לקול תרועות ההמון.

ואז בעודי מתאושש ממופע האימים הגיע נאומו של שר ביטחוננו יעלון, נאום מצולם שיותר משכוון למאזיניו כוון לאזני הבוחר, ובו הפציר השר בקציני צה"ל לא לחשוש מהבעת דעה, לחופש מחשבה, לחופש ביטוי, דברים שאם לא ננתקם מהקשרם היו על רקע נאום סגן הרמטכ"ל יאיר גולן בטקס יום הזיכרון לשואה בקיבוץ תל יצחק.

הכל כבר נאמר ונכתב על דבריו של האלוף גולן, ועל השימוש שעשה האלוף בבימה שניתנה לו כדי לפרוש את הגיגיו ומשנתו בפני הציבור.

מול קולות ההערצה שבאו בעקבות הדברים הפכה תחושת חוסר הנוחות שלי לחשש של ממש וקציני צבא בעלי משנה מדינית ערכית, קצינים דעתנים שיודעים מה טוב למדינה ולאזרחיה יותר מהם זה מרשם דרום אמריקאי ידוע לתפיסת השלטון על ידי הצבא, וכאשר העיתונות מוחאת כפיים ושר הביטחון נותן גיבוי, מצטרף לעשן המנגלים הדועך ניחוח עז של פוטש באוויר.

נכון, פוטש, לא פחות ולא יותר. קצין צבא מוכשר ודעתן ככל שיהיה, את השקפת עולמו והגיגיו ישמור לקלפי או לכל היותר לשיחת סלון בערב שישי, כמו כולנו. כך דרשנו מקציני צה"ל שבשעתו לא ראו את המאור הגדול בתהליך ההתנתקות מגוש קטיף, הרמטכ"ל הזחוח דאז ושר בטחונו אהוד ברק לא נתנו גיבוי לחופש המחשבה ולחופש הביטוי של חיילים ומפקדים שחשבו אז כי מדובר בפשע ערכי במקרה הרע, ובמקרה הטוב באיוולת ביטחונית- אם אני זוכר נכון גם יעלון לא השמיע אז את קולו המנומנם בדבר החירות, החופש והמצפון של מי שנשלחו במדים שחורים לפנות את אזרחי ישראל מבתיהם הפורחים בחולות שבין עזה לרפיח.

נכון, יש לי חשש כי אג'נדה תרבותית פוליטית מלווה את הנאורות המתעוררת לפתע, והסובלנות המופגנת כלפי חירות המחשבה והלשון היא מאד בערבון המוגבל לבעלי השקפות ודעות בכוון מסוים, שאינן מגבות את מי שחושב אחרת, את מי שדעותיו והשקפותיו נבנו בבית המדרש, עגולי המשקפיים יתייגו אותו כקיצוני, כמסוכן, כחשוך, שהאור רחק הימנו.

בין הפיכת בני אדם, חיילים ומפקדים לרובוטים צייתנים נעדרי דעה ומחשבה עצמית לבין קצינים יודעי כל בעיני עצמם ניצבת נכלמת הענווה. השחצנות הנפוחה, אם זו הפנימית המכוסה בכומתה אדומה וטרזנית ויסלחו לי אל"מ רוקני והאלוף גולן אם הנימה הלעגנית קצת מוגזמת, הם מסמלים את הרוח הרעה שלפרקים נושבת בצה"ל, רוח פרצים ופריצים המותירה את ההורים היושבים בביתם תוהים בידי מי ולצורך מה מסרנו את בנינו ובנותינו בידי הפוקד הצבאי.