דמגוגיה זולה - אז והיום!

מאז ומתמיד ידעו שונאינו לטעון טיעוני שקר ושטנה על מנת לזרוע בנו פחד ולהכפיש אותנו לעיני כל העמים. הדרך הטובה להתמודדות היא להתעלם ולא להגיב או לחלופין להחזיר מלחמה אך לא לנסות לתרץ ולהסביר.

הרב משה כהן , י"א באייר תשע"ו

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

ישעיהו פרק ל"ו

רבשקה, שר הצבא של סנחריב מלך אשור פותח במסע הכפשה נגד חזקיהו מלך יהודה במהלכו הוא משקר בהצגת העובדות ומסלף את משמעותן. כל זאת על מנת לכבוש את ליבם של יושבי ירושלים במטרה שיפעילו לחץ על המלך וייכנעו לפניו כך שיוכל להוביל את כולם לגלות באימפריית אשור. נסקור את טיעוניו:

תחילה, הוא מזלזל בכוחו של חזקיהו ומעמיד את בת בריתו מצרים כמשענת שאי אפשר להיסמך עליה. הטיעון היחיד שגם ישעיה עצמו מצדיק בנבואותיו אולם כמובן מטעמים אחרים.

שנית, הוא פונה ליצור חוסר אמון של העם במלך חזקיהו. הוא טוען כי חזקיהו כביכול טוען לבטחון בה' אולם הוא בעצמו הרס את כל במותיו ומזבחותיו והותיר רק את המזבח שקרוב לארמונו, המקדש בירושלים, וזאת על מנת לבצר את מעמדו במקום מעמד הקב"ה. למותר לציין שזהו טיעון שקרי ביסודו שהרי הקב"ה ציווה להסיר את כל הבמות שנבנו לשמו ולהקריב רק במקדש. חזקיהו לא עושה זאת מבקשת כבודו ח"ו אלא מתוך קנאה לה' ולרצונו.

שלישית, הוא בז לכוחו וליכולתו של הקב"ה להושיע את ישראל. ברוב חוצפתו הוא משווה את הקב"ה לשאר האלילים שלא הצליחו להביס את מלך אשור. שוכח הוא כי הוא מטה אפו של הקב"ה וכי הכל נעשה בשליחות הא-ל. זו הסיבה כי הוא יבוא על עונשו אע"פ שמאת ה' יצא הדבר. אין הוא זוקף את כוחו לה' אלא סבור כי הוא מקור הכוח וכאן נעוצה טעותו וחטאתו שישלם עליה לימים את המחיר.

לקח גדול לומדים אנו מסיפור זה באשר לשאלה כיצד להתמודד עם טיעונים דמגוגיים ושקריים. חזקיהו מלמדנו כי יש לשתוק ולא להשיב פן תגובתנו תתפרש כהודאה בדברים (ל"ו, כא). ישעיה מלמד אותנו שיש לתקוף חזרה בטיעוני הפחדה מנוגדים כדי ליצור איזון. אין להשיב לאויב בצורה מנומסת וסובלנית אלא לאחוז באומנותו ולהחזיר מלחמה שערה.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך באתר הקהל של מכללת הרצוג