בני – המטיף בע"מ

נבו כץ , ט"ז באייר תשע"ו

נבו כץ
נבו כץ
צילום: עצמי

מי יכול לומר מילה רעה על בני בגין? אפילו יריביו הפוליטיים הגדולים ביותר מעלים על נס את אישיותו, כישוריו ורצינותו. במידה רבה, בני בגין הפך בעיני רבים לסמל של פוליטיקה נקייה מכל רבב.

אמרת בני בגין, אמרת ערכים, עקרונות, שליחות ועקביות. נדמה כי כמו הביצה והתרנגולת, כך במקרה של בגין, קשה היום לדעת האם עמדותיו הערכיות (לא האידיאולוגיות) נתפסות כמעט כדבר אלוקים חיים בזכות אופיו הנקי, או שמא אופיו בר הלבב הוא שהקנה לדבריו בנושאים ערכיים מעמד של כמעט נבואה.

אני הקטן, מבקש לנפץ את ההילה שנקשרה למראשותיו של האיש.

אינני מתכוון להתווכח על יושרו, כיוון שאני מאמין שאכן האיש ישר, וכמוהו גם רבים אחרים דוגמת חברו לסיעה שר התיירות יריב לוין, ציפי חוטובלי ועוד טובים ורבים. אני גם לא מבקש לבחון את אמונותיו של האיש, כחסיד של הקביעה 'איש באמונתו יחיה', בגין רשאי וזכאי לחשוב ולהאמין במה שמאמין.

אני מבקש לקעקע אחת ולתמיד את התנשאותו המתחסדת ותדמיתו כמטיף בשער. כאילו, רק התנהלות שדומה להתנהלותו ראויה להערכה, וכל סטייה ממנה ראויה לביקורת נוקבת. מעבר לשאלה האלמותית 'מי שמך?' שיש להפנות כלפי בגין, יש לבחון האם אכן בגין הוא מה שאנחנו חושבים, או שמא, אבוי, הוא מה שאנחנו מדמיינים?

נתחיל מהסוף, מישהו יכול להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה (לפני הביקורת על מהלך מינוי ליברמן לתפקיד שר הביטחון) שנשמע קולו של בגין בנושא כלשהו בספירה הציבורית העכשווית. לא בזמן תג מחיר, לא בזמן החייל היורה, לא בזמן המו"מ שנערך מול בוז'י הרצוג ולא בזמן מתווה הגז. וידום בני בגין!!!

זאת ועוד. מישהו יודע מה עושה בגין כשליח ציבור וכחבר כנסת? אכן הוא יושב בוועדות הכנסת. הוא מופיע לדיונים במליאה ומצביע בהצבעות, אך מה הוא עושה מעבר לחובות הבסיסיות של כל חבר כנסת. האם הוא מקדם אג'נדה מסוימת? האם הוא עומד בראש שדולה כלשהי? האם הוא פועל למען רווחת אזרחים שפנו אליו כנציג ציבור? נדמה לי, ואני אומר זאת אומנם בהסתייגות המתבקשת, ובכל זאת נדמה לי שהתשובות לכל השאלות האלה היא אחת: האיש לא עושה דבר.

וכאן, אנחנו מגיעים למגרעה האמיתית והבולטת של בגין: העשייה, או יותר נכון לומר חוסר העשייה שלו.

כנסיך בן המשפחה הלוחמת כוחו העיקרי של האיש בפיו. ועל כך אין ויכוח, האיש יודע לדבר. הוא יודע להציג עמדה, יודע לתקוף את מתנגדיו ויודע לבנות תיזות בעלות לוגיקה קרה וחזקה. אך מה מעבר לדיבורים, לנאומים ולראיונות (הנדירים יש לומר) שבהם הוא אשף (אולי בחירה גרועה של מילה מבחינתו של בגין)?

מישהו יכול להצביע על פעולה אחת, רק אחת, שהאיש עשה בכל הקריירה הציבורית שלו? נדמה כי בגין התאהב בתפקיד הנואם, המטיף בשער ושכח שזהו הטפל בעבודתו של איש ציבור.

ומסקנתי ביחד לבני בגין הפוליטיקאי היא אחת, קצת שונה מהתדמית שמוכרת לנו אודותיו, בעיני בני בגין הוא דברן בלתי נלאה, או כפי שפעם שמעון פרס כינה אותו 'אבו אמר'.

קל מאוד לשבת ביציע הכבוד ולבקר את העושים במלאכה. נעים מאוד למתוח ביקורת ארסית על מהלך פוליטי כזה או אחר בזמן שאתה מעולם לא עשית מהלך מוצלח אחד. כי זאת יש לזכור, בכל פעם שבגין התמודד על תפקיד הוא נחל כישלון ואכזבה. כולנו זוכרים את עמידתו בראש תנועת חירות, הבטיח (שוב הבטיח) גדולות ונצורות, וסיים עם זנב בין הרגליים ומיהר לפרוש לביתו כי כפי שהוא אמר 'אי אפשר להיות שליח ציבור ללא ציבור'.

גם בבחירות האחרונות בגין זכה מן ההפקר כשהוצנח למקום ה-11 ברשימה מבלי שיצטרך להתמודד על מקומו ברשימה.

יש מילה שמתארת נאמנה התנהלות זו והיא 'פיינשמקר'. אך בגין לא לבד. כמה מחבריו הטובים עשו קריירה מרשימה מהיותם פיינשמקרים מקצועיים: דן מרידור, מיכאל איתן ואף נשיאנו ראובן ריבלין. כולם אנשים טובים, כולם נתפסים כפוליטיקאים לתפארת, וכולם (מי יותר ומי פחות) חסרי מעש.

ולכן, כששמעתי את בגין אץ רץ להתראיין תחת כל עץ רענן בעקבות ההודעות על אפשרות מינוי אביגדור ליברמן לתפקיד שר הביטחון, לא התפלאתי אך כבר לא יכולתי לשתוק.

אך ח"כ בני בגין לא הסתפק בביקורת כלפי ראש הממשלה וכלפי ליברמן, כשנשאל האם בעקבות המהלך בכוונתו להתפטר מתפקידו כאות מחאה תשובתו הסרקסטית המחישה עד כמה הכל אצלו דיבורים. וכך הוא השיב לשאלת המראיין (הציטוט מהזיכרון) "לא שלא אצית את עצמי כנזיר בודהיסטי" רוצה לומר מדוע עליי לפגוע בעצמי בשל מעשים של אחרים, הגם שאני מותח ביקורת קשה עליהם? לכאורה, צודק בגין, האם בגלל שהוא לא מסכים עם המהלך עליו לשלם את מחיר אישי? אך כאן בדיוק נחשף בגין בקלונו התדמיתי. אם אתה חושב שמדובר במהלך הזוי, מופקר, חסר אחריות שפוגע בביטחון הלאומי של מדינת ישראל, כיצד זה שתשב בצד תמלמל בשפה רפה ביקורת ותמשיך כאילו עולם כמנהגו נוהג. הציפייה (של רוב הציבור לא שלי חלילה) מאדם כמו בגין הייתה שיעשה מעשה ערכי ובו ימחיש את סלידתו מהמהלך ואולי כך יצליח לשנות את הגזירה. אך כאמור התפטרות פירושה מעשה, ובני שלנו לא אוהב לעשות הוא אוהב לדבר, לפטפט ולנאום. בהתנהלותו זו הוכיח בגין עד כמה הפער בין תדמיתו הציבורית ובין תפקודו כשליח ציבור גדול.

במעשהו זה הזכיר בגין את התנהלותה של עוד בת למשפחה הלוחמת (בדימוס) ציפי לבני, שגם היא זכתה בתקופה מסוימת בחייה הפוליטיים לתדמית של פוליטיקאית אחרת, ישרה והגונה, שכינסה מסיבת עיתונאים מיד לאחר שפורסמו מסקנות ועד וינוגרד שהטילו את אחריות ניהול מלחמת לבנון השנייה הכושלת על כתפיו של ראש הממשלה דאז, ושותפה לסיעת קדימה, אהוד אולמרט, וקראה לאולמרט להתפטר. אולמרט כמובן התעלם מהצעתה, ומה לבני עשתה בתגובה? כלום. ושום דבר.

לבני ובגין צמד חמד. פיינשמקרים דלוקס, שמרוב חשיבות עצמית שכחו מה תפקידו האמתית של שליח ציבור. חבל לי על בנימין זאב בגין, סוף סוף מדובר באיש טוב, ישר דרך אך הגיע הרגע לומר את האמת: הוא אחד משליחי הציבור הגרועים ביותר שמכהנים היום בכנסת. שליח ציבור שרק מדבר, אינו שליח ציבור, אלא דרשן, ואם בדרשנים עסקינן מקומו באוניברסיטה או בתיאטרון לא בכנסת.