מדורה מדליקה ומיוחדת

איתמר ליברמן , י"ז באייר תשע"ו

איתמר ליברמן
איתמר ליברמן
עצמי

אני אוהבת מאוד את לג' בעומר, ממש "דלוקה עליו". אני מזהה אותו מתקרב על פי ריחו הייחודי לו, הודות לחושיי המחודדים. שלא תחשבו שאני לא מחבבת חגים אחרים, אני אוהבת את כולם באותה מידה.

חג המדורות שמור אצלי בזיכרון כחג שיש סביבו המון שירה וריקודים, ומי כמוני בעולם אוהבת לשיר ולרקוד.

אני הכי נהנית להתבונן על האש הבוערת כלפי מעלה ושולחת זיקים לכל עבר. אני מתבוננת בה בריכוז מלא במשך שעות. דבר לא מסיח את דעתי ממנה. 

צבעי האש מהפנטים אותי והצורות המופקות מהלהבה מקסימות אותי גם כן. החום סביב המדורה מלפף אות גופי בנעימות יוצאת דופן ומושך אותי אליו. אני מחבבת את החום, ולעתים אני מסכנת את עצמי בכך שאני מתקרבת יותר מדי אל האש, ואז חבריי גוערים בי לבל אתקרב. אני חשובה להם, אני יודעת.

גם את ריח העשן אני אוהבת להריח היטב עד שקורה לעתים שאני כמעט נחנקת וכן פניי משחירות ואני נראית מצחיק.

ועוד לא ציינתי את האוכל הטעים -  תפוחי האדמה, הצ'יפס והמרשמלו הנעוץ בשיפוד, שבסיום הזלילה אני עוד נוהגת ללקק את השאריות מהשיפוד. רק נזכרת בהם וכבר בא לי תיאבון גדול.

אלא שבכל שנה משהו בתחושה בקרבי מצליח להאפיל מעט על החגיגיות והשמחה. אני וחבריי, המכונים בפי כול "מיוחדים", שהוא ללא ספק כינוי מחמיא, מקיימים לעצמנו מדורה רק ל"מיוחדים". מיקומה של המדורה בדרך כלל רחוק מהמדורות האחרות, ואף אחד לא בא לבקר אותנו. לרוב אנחנו שרים ורוקדים לבד. לא שעצוב לנו, להפך, אנחנו שרים ורוקדים בכל הכוח והעוצמה, אבל אני שואלת, מדוע שלא נעשה מדורה משותפת לעוד אנשים, שאינם מיוחדים כמונו ?

השנה לשמחתי קרה דבר נהדר, מה שייחלתי לו בסתר ליבי. לאחר שהתמקמנו במקום שייעדנו להדלקת המדורה, ואספנו עוד כמה גזרי עצים, רק כמה חתיכות בשביל שיהיה שמח, חברה מהמדורות הסמוכות לנו הגיעו באמצע הערב לשיר אתנו, ומדוע לא?, הרי אצלנו קולות השירה הגיעו עד למרחקים, והם שמו לב בוודאי ששמח אצלנו מאוד.

סביב המדורה שרנו ורקדנו במעגל אחד, אחזנו זה בידו של זה, והיה זה מעגל אדיר של שמחה. שמחה שבטח טיפסה עד לב השמיים. כל הזמן ההוא הובלתי את השירה כאשר אט אט קולי החזק נבלע בין קולות כולם. התרגשתי לראות שעוד חברה נחמדים מעוד מדורות הצטרפו והוסיפו משלהם לשאגות השמחה והשירה שהמשיכו להתפרץ ממדורתנו. לא הפסקנו, וגם כשניכר שהכוח אצל אחרים אוזל, אצלי הוא רק התגבר, ושלא תחשבו שלא משכתי בכוח את אלו שניסו להימלט. כאשר שרנו סביב המדורה נדמה היה שהאש גבהה ככל שגברה השמחה, והחום הנפלט ממנה, חדר פנימה, והסב לכולם שלווה ותחושה עילאית.

באותו לילה קסום היינו חלק ממדורה גדולה ושמחה. היה לילה בלתי נשכח בשבילי, ואני מקווה שגם לאחרים נותרה אותו הרגשה. לשנה הבאה סיכמנו ביננו שנעשה מדורה משותפת כמו השנה, ואני אזכיר להם ולא אשכח, תסמכו עליי.

מציעה לכם לעשות גם אתם מדורות מיוחדות כאלה, עם ילדים מיוחדים ומיוחדים פחות, ותאמינו לי שיחד יהיה כיף, ושמח וגם טעים, אני מבטיחה שאנחנו ה"מיוחדים" לא נאכזב. שיהיה חג שמח,

מוקדש לכל הילדים המיוחדים שבתוכנו