רבי שמעון בר יוחאי – איש האמת

ברוך מרזל , י"ח באייר תשע"ו

ברוך מרזל
ברוך מרזל
צילום: Hadas Parush/FLASH90

נהגו ישראל לציין את י"ח באייר, ל"ג בעומר, כיום פטירתו של התנא רבי שמעון בר-יוחאי. ואף שאין עדות ברורה לכך שנפטר באותו יום, כבר נהגו לציין זאת בדרכים שונות דווקא בתאריך זה, ואנחנו כדרכנו ננסה לדלות את המושגים הרעיוניים האמיתיים שניתן ללמוד מאישיותו של רשב"י.

לפני הכל , רשב"י היה אומר את האמת בלי לחשוש. מצינו במסכת שבת ל"ג: שישבו רבותינו התנאים לדיון משותף באשר לטיבה של מלכות רומי השלטת. שלטון זה הביא לכאן קדמה והתפתחות מבחינה חומרית, אך דיכוי ושעבוד רוחני.

רבי יהודה דיבר בשבח אותה הטבה חומרית שהביאו הרומאים, רבי יוסי שתק, ורבי שמעון, מתוך הסתכלותו על פנימיות הדברים, הבין שאותה הטבה חומרית מעצם טיבה טומנת בחובה את החורבן הרוחני.

כזה היה רשב"י, תמיד היה מברר את הדין לעומקו, תמיד היה יורד לשורש הטעם של הדין. כך ראינו, שהוא דורש "טעמא דקרא" (יבמות כ"ג., גיטין מ"ט:, קידושין ס"ח:, בבא מציעא קט"ו. ועוד). והוא לא רק היה מבין, הוא גם היה אומר זאת בקול – "כל מה שתקנו הרומאים לא תקנו אלא לצורך עצמם. תקנו שווקים להושיב בהם זונות. מרחצאות לעדן בהם את עצמם. גשרים ליטול מהן מכס".

אילו רשב"י היה חי כיום, היו אומרים שהוא קיצוני. שהוא רואה רק את הצד השלילי. שהוא הולך עם הראש בקיר, ואין כל תועלת במעשיו. שהוא מסתבך בעצמו, ומסבך את כל היהודים יחד איתו. יעלון ומערכת המשפט היו מסמנים אותו כמסוכן יותר ממאיר אטינגר. רשב"י, הרי, היה זה שהדריך את הנהגת תורתנו הקדושה - "בשעת מלחמה הטוב שבגויים הרוג" (מכילתא דר ישמעאל מסכתא ויהי א, מסכת סופרים פרק ט"ו ועוד מקורות). זה לא מדי מסתדר עם רוח הדמוקרטיה של בוגי יעלון וחבר מרעיו. גם הרומאים לא אהבו זאת, ורשב"י נאלץ להסתתר שלוש עשרה שנים במערה.

לפי המסורת, בעת שהתחבא במערה נגלו לו סודות התורה, אשר היוו את היסוד הרעיוני של ספר הזוהר הקדוש. בזכות עמידתו של רשב"י על האמת, אם כן, הרוויח עם ישראל את ספר הזוהר הקדוש ואת פנימיות התורה בכלל. בכמה מקומות בזוהר מובא שעם ישראל יגאל בזכות העיסוק בפנימיות התורה ובספר הזוהר. כמובן, שהדבר מלווה גם בפעולות המתבקשות, כפי שלמדנו, שזהו תפקידו של משיח בן-יוסף לפני הגאולה. יוצא, אם כן, שהיסוד לגאולת ישראל טמון במסירות הנפש של רשב"י!

רבי שמעון בר-יוחאי נמנה על דור תלמידי רבי עקיבא. חז"ל מלמדים אותנו, שר' עקיבא העמיד תלמידים בצעירותו (היחסית, הרי רק בגיל 40 התחיל ללמוד), וכן העמיד בזקנותו תלמידים אחרים. דווקא אלו האחרונים הם שהעמידו את תורה שבעל-פה ומסרו הלאה את מורשתו של רבי עקיבא, כאשר בפועל רוב המשנה הינה הלכות מפי אותם תלמידים, ובהם ר' שמעון בר-יוחאי. על התלמידים הראשונים מסופר, כי מתו בין פסח לעצרת – כעשרים וארבעה אלף תלמידים(!) – משום שלא נהגו כבוד זה בזה (יבמות ס"ב:).

באגרת רב שרירא גאון נשתמרה מסורת, השופכת אור על נסיבות מותם של אותם תלמידים. וכך מובא שם - "והעמיד רבי עקיבה תלמידים הרבה, והווא שמדא על התלמידים". בגמרא שלפנינו ביבמות כתוב שמתו מאסכרה, שזה חולי המביא לידי חנק, אך מדברי רב שרירא גאון נראה כי לא גרס זאת, ולפי גרסתו מתו בשל השמד של מרד בר-כוכבא. הדברים מסתברים מאד לנוכח העובדה שר' עקיבא היה נושא כליו של בר-כוכבא ושעמד בראש התומכים במרד (והרמב"ם מעיד שכל חכמי ישראל הלכו בעקבותיו). מובן, אם כן, מהיכן שאב ר' שמעון את יחסו לשלטון הרומי – ר' עקיבא רבו, הסמל של תורה שבעל-פה, הוא שזרע את השאיפה לגאולה ואת חוסר הנכונות להשלים עם שלטון הרשע.

בשעה שיש כאלו המדליקים מדורות, אחרים עולים למירון, הישיבות, הכוללים והחדרים בטלים (למעט שיטת זילברמן, ובכללם התלמוד תורה שלנו בחברון), ארגונים שונים עושים כסף (חלקם למען מטרות חשובות, יש לציין) ואחרים תוהים מה יום מיומיים, ראוי לשנן את תורתו של רבי שמעון בר-יוחאי, איש האמת, כדי שנדע ללכת בעקבותיו.