בגן האמונה

כל עוד איננו שמחים בחלקנו ובחיינו, בכל זמן שהוא, אנחנו עדיין משועבדים נפשית לאגו ולשכלתנות-העל.

משה חסדאי , כ' באייר תשע"ו

משה חסדאי
משה חסדאי
צילום: עצמי

העולם מנוהל היום על ידי שכלתנות-על נטולת אושר – החשיבה הרציונלית, אנליטית, והנורמלית לחלוטין. זו כוחנות נפשית מאמללת שהשתלטה על האנושות באמצעות מוסדות החינוך והתקשורת. זאת ועוד, למדנו מבארי לונג.

שכלתנות-על זו היא אגואיסטית, יהירה, נטולת חיים ואהבה, מרוקנת את החיים והאהבה מהמין האנושי. השכל יכול רק לחשוב על אהבה וחיים ומרגיש אומלל. הוא אינו מסוגל להיות אהבה וחיים, כאן ועכשיו.

שכלתנות-על משנה ללא הרף את הקיים בעולם מבלי שתתקרב לחיים ולאהבה. זוהי המהות הערמומית והכוחנית ביותר בקיום. אין בכוחה להיות אמת, אהבה או חיים. זוהי בערות מוחלטת המשכפלת את עצמה שוב ושוב, ולבסוף, באומללותה הנוראה, הורסת את עצמה.

השכלתנות הרציונלית מרחיקה את המין האנושי יותר ויותר מתחושת החיבור לחיים, לאמונה, לנשמה, לאהבה; מפתה גברים, נשים וילדים לתוך מציאות סטרילית, וירטואלית, ההולכת ומתרחקת מהאהבה הנצחית שבנשמת האדם. הילדים והנוער נשאבים לתוך חלל של עולמות מדומים שאין בהם חיים, אמונה, אהבה, ברכה. המבוגרים מאבדים את עצמם בעולם של מחשבים סופר-מתוחכמים ומכשור אלקטרו-מגנטי-מנטלי.

הנשים והגברים כמהים לאהבה. אך הם אינם יודעים זאת באמת. אחרת היה ביכולתם לעשות משהו בעניין. נשים וגברים איבדו בשכלתנות-העל את נשיותן ואת גבריותם. הם מכושפים ומוחלשים על ידי אהבתם לטכנולוגיה, שהיא גם נטולת זהות. כמהים לנשיות, כמהים לגבריות, כמהים לאהבה, כמהים לאמונה, כמהים לחיים, ובו בזמן נבלעים במהירות אל תוך בליל זהויות, המצאות ושכלולים חסרי זהות וחסרי משמעות.

האהבה האמיתית, הבאה מהנשמה, היא מלאה שמחת חיים, אינטימיות מתוקה, חיוניות ומיידיות של תחושת חיות ממלאת כל. במקומה, האגו השכלתן-על מייצר היקשרות הפכפכה, רגשנות אנוכית שאינה אהבה כלל וכלל, אלא כדאיות ורמאות הדדית. הברירה היחידה שנותרת בידי האגו שכלתן-על היא לשקוע בהזיות רומנטיות ובמחשבות תועבה.

תקשורת חיה בין אנשים הולכת ופוחתת, השכלתנות והסבל הולכים וגוברים. חיוך צבוע והעמדת פנים הם הנוהג המקובל.

שלום הפך למילה ריקה מתוכן. לתהליך של צביעות והעמדת פנים. שלום הוא במקורו מצב תמידי של חיוניות פנימית באדם, עכשווי ובר השגה לכולם – מזוהה לדאבוננו עם 'שלום' חיצוני, מצב נורמלי של הפסקת אש, פסק זמן של שנאת חינם וטרור נמוכי עצימות בין מלחמות ועימותים גבוהי עצימות.

הלמדנים, המרצים, המדענים, אנשי העסקים, הפקידים, התעשיינים, המחנכים, האמנים, אנשי המחשבים, והעיתונאים, אינם יכולים להביע חיים ואהבה מכיוון שעיסוקיהם אינם קשורים לחיים ואהבה. אינם מתייחסים לאמת. הם מתמקדים רק בידע יד-שנייה ובהתנסויות של אחרים. לכן עיסוקים כאלה גוררים בעקבותיהם ספקות עצמיים, בדידות ובלבול, שחיקה ולבסוף אלימות מילולית ופיסית קטלנית – היעדר של אהבה וחיים – בתוכם ובקרב אלה שבתחום השפעתם.  

רק האמת האלוהית תוכל להושיע את האנושות משכלתנות-על. העיסוק היחידי שבאמת חשוב בחיים הוא גילוי האמת או התכלית של חיינו בתוכנו. על התכלית הזו, מדבר וכותב מחבר 'בגן האמונה', אשר הופץ ומופץ בארץ ובעולם כולו.

התכלית שלשמה נבראנו היא האמונה. היא לחיות ולהיות בעולם הזה את האמונה. לחיות חיי אמונה ואהבה. אלה הם חיים של נשמה. האדם קיים בכדי להביע חיים, אהבה, אמונה, ואמת בעצם היותו. לזכות להתקרב עוד ועוד לאלוהים. להגיע אל המעיין הפנימי המביע ידע פנימי ושמחת חיים. זה נקרא לחיות בגן עדן. לחיות בגן האמונה.

האמונה היא כאן ועכשיו, הוויה מתוקה ופשוטה של הנשמה, המהות האלמותית של האדם. היא נוכחות פנימית תמידית. מפגש מלבב בין הנוכחות התמידית הפנימית לבין השגחה פרטית. תהליכים פנימיים בנפש הפוגשים ומחוללים צירופי אירועים בחיים. דו שיח בין הנשמה הפרטית לנשמה הכללית. דו שיח בין נשמות. ביטויי האמונה: אהבה, שלום, יופי, חיים, שמחה, צניעות, ענווה, אמת וצדק.   

לחיות אמונה זו הגאולה. כל עוד איננו שמחים בחלקנו ובחיינו, בכל זמן שהוא, אנחנו עדיין משועבדים נפשית לאגו ולשכלתנות-העל. מדובר כאן עלינו – בני האדם. על הגבר או האישה שהננו, על החיים והאהבה שהננו. עלינו להושיע קודם לכל, את עצמנו. לחיות את האמונה. הכל אבל הכל, הוא בהשגחה פרטית, מאת השם יתברך, באהבתו אותנו, לטובתנו, עם מסר מדויק שאותו עלינו ללמוד וליישם בחיינו. נתמלא בתודה והודאה, על הטוב שיש ועל הטוב שאין. נתפלל לחיזוק הרצונות לטובה. נבקש כעניים בפתח, בעוז וענווה, כמתנת חינם, את גאולת הפרט והכלל, והעולם.