עיר עוטפת אור

הקרב על ירושלים לא הסתיים עם קריאתו של מוטה גור "הר הבית בידנו" ואף לא עם מעשי החקיקה שסיפחו את חלקיה של ירושלים

נפתלי ורצברגר , כ"ה באייר תשע"ו

עו "ד נפתלי ורצברגר
עו "ד נפתלי ורצברגר
חזקי עזרא

יחד עם מנת התרופות היומית מדי בוקר, אני נוטל את כותרות עיתון הארץ. כותרות, שבדרך כלל מעלות את לחץ הדם באחת לרמות גבוהות בלא כל מאמץ, ולא נותר לי אלא להניח לטרדות היום שימתנו וישכיחו את כותרות הבוקר של העיתון לאנשים חושבים.

הבוקר קידמה את פני מודעה מאירת עיניים בעמוד הפותח של הארץ וכותרתה "לא לריקוד הדגלים ברובע המוסלמי ולא בערב הרמדאן!" אחרי טקסט קצר באה רשימת שמות ארוכה ומעניינת ובתחתית המודעה הצהרה כי המודעה מומנה על ידי החותמים, ללמדך כי המדובר באנשים שלא רק נתנו את שמם אלא פתחו את כיסם האישי כדי להציב תמרור אזהרה רב רושם בפני החברה הישראלית מפני חגיגות יום ירושלים.

המודעה שכולה סתימת פיות והדרה של יהודים באשר הם יהודים מירושלים שבין החומות, פוגעת בחופש הביטוי של עשרות אלפי המשתתפים, כאשר לרגשות המוסלמים, שאין ספק כי דגלי ישראל והשמחה המוקצנת של ה"יהוד" על שחרור ירושלים דוקרת ופוגעת ברגשותיהם, מבקשים החותמים ליתן בכורה, ולדחוק את השמחה היהודית לכוון הים התיכון.

לצידם של אנשי שמאל קיצוני מובהקים כאדם קלר וכאורי אבנרי חתומים על המודעה הגזענית הזו כמה דמויות שיצאו מן הארון כמו פרופסוריות למשפטים ומגדר שנוהגות ללהג על זכויות אדם ואזרח מעל כל בימה, כולל יועץ משפטי לממשלה בדימוס ושופט ביהמ"ש העליון, כולל אנשי חינוך ואמנים שרוח החופש והחרות שלהם נעלמה לה לפתע נוכח הרמדאן הקרב.

מסתבר שחופש ביטוי וחופש התנועה נתונים ליחסנים הנאורים ואילו האחרים שחושבים אחרת הם מעוררי מדנים שצריך להדירם מן הזירה. את הדרישה לסובלנות, לכבישה של רגשות הפגיעה, הם לא יפנו אל הציבור המוסלמי.הדרישה להימנעות מאלימות מפגיעה המופנית תדיר אל מי שלדוגמא נפגע ממצעדי הגאווה העומדים לפתחנו, שאינו מקבל את הפתיחות המינית הסוטה לטעמם והמתריסה ברחובות ירושלים.

הקרב על ירושלים לא הסתיים עם קריאתו של מוטה גור "הר הבית בידנו" ואף לא עם מעשי החקיקה שסיפחו את חלקיה של ירושלים שהוחזקו בידי הלגיון הירדני עד 1967 לחלקה המערבי של הבירה.

הכבוד המופגן כלפי צרכי הקניות של המוסלמים בירושלים לקראת חודש הרמדאן הקרב בא יחד עם זלזול מופגן ברגשות הדתיים והלאומיים של העם היהודי. אותה מחלה עתיקת יומין של הערב רב, של נמיכות רוח המקדשת מחולות לרגלי עגלי ניכר וניפוץ לוחות האבן של דברי האלוקים.

הרפיסות המופגנת כלפי מימוש הריבונות בהר הבית בעידוד תמוה של רבני ישראל לדורותיהם שבאה לידי ביטוי באישורי עלית יהודים להר באיסורי תפילה, בעידוד שבשתיקה לבניה מוסלמית בהר, להרס עתיקות ובהליכה על בהונות ביחס לכל הסתה ואלימות מוסלמית הייתה והינה "מסמרו של ג'וחא". אותו תמרור המורה לבני ירושלים יהודים ומוסלמים כאחד כי למרות המליצות והמילים הרמות אנחנו כאן באופן זמני, ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל על-תנאי וכי מיני עבריינים מורשעים בפוטנציה ינהלו עליה קמפיינים ומסעי משא ומתן מטעם עצמם לחלוקה ובינאום ועוד רעיונות הזויים במכירת חלומות ורודים של אחוות עמים.

אי אפשר לעמעם את הקונפליקט. השאלה היא ריקוד דגלים ברובע המוסלמי או חגיגות עיד אלפיטר ורמדאן ברחביה ובגבעת רם. חבל שרק פעם בשנה אנו רוקדים על שחרורה של העיר, לאחר שאלפי שנים התפללו בכל הדורות ובכל הגלויות, בבתי המדרש המושלגים ברוסיה בבתי הכנסת בתימן ובהיכלות שבארה"ב את התפילה לבניין ירושלים, בוקר, צהרים וערב, וכאשר בדורנו התפילות התגשמו והפכו ממשיות ומוחשיות גם בערבו של הרמדאן, ודווקא מול דמעות הצער והאבל המוסלמיים נרקוד ונשיר "השיבנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם".

יוסף שריג מבית השיטה שנהרג במלחמת יום הכיפורים כתב את השיר המופלא "אור בירושלים" ראה את העיר עוטפת אור ולא ראה את הסמטאות החשוכות ולא ראה את האפלה, השנאה והגזענות, כפי שבאים לידי ביטוי במודעה מבית מדרשו של מיכאל בן יאיר וחבריו. את העיתון ישליכו מחר לפח האשפה ועל העיר שחוברה לה יחדיו יזרח האור שאין כמוהו בעולם, אור שלא יוכלו לו רוחות הרוע.