מעמד הר סיני והמצווה ללמד תורה

הרב אליעזר שנוולד , ג' בסיון תשע"ו

הרב אליעזר שנוולד
הרב אליעזר שנוולד
אתר ישיבת ההסדר

חג השבועות הוא "זמן מתן תורתנו, מקרא קודש". מעמד מתן התורה בהר סיני היה מעמד מכונן שבו ניתנה תורה לישראל על תרי"ג מצוותיה, ובתוכה מצוות תלמוד תורה ששקולה כנגד כל המצוות: "אין לך מצוה בכל המצות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה, אלא תלמוד תורה כנגד כל המצות כולן". (רמב"ם שם פ"ג ה"ג).

מצוות תלמוד תורה כוללת בעצם שתי מצוות ללמוד וללמד: "היא שצונו ללמד חכמת התורה וללומדה, (ובתרגום הרב קפאח: "ללמד תורה וללומדה") וזהו שנקרא 'תלמוד תורה', וכו'. וכבר נתפזר הזרוז על מצוה זו ולשקוד בה תמיד וכו'". (סהמ"צ לרמב"ם עשה י"א).

מצווה זו מוטלת על כל יהודי מישראל, באשר הוא: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה! וכו' בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו. אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה וכו', חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר: "והגית בו יומם ולילה". (רמב"ם תלמוד תורה פ"א ה"א).

בדרך כלל מדגישים במצוה את החלק של הלימוד ופחות את החלק של הללמד. הלשון המקורית של הרמב"ם מלמדת שהוא מקדים את החובה ללמד על החובה ללמוד. בתרגום של איבן תיבון שונה הסדר, ללמוד ואח"כ ללמד, הסיבה לכך כנראה שמי שאינו לומד לא יוכל  ללמד. אולם יש כאן תובנה מיוחדת על מהותה של התורה. התורה יסודה במתן תורה בו הקב"ה מוסר את התורה לעם ישראל, מכך הכל מתחיל ומשם ואילך מוסר כל דור את התורה לדור שאחריו.

אחת הסיבות שלא רואים במצוה ללמד מצוה המוטלת על כל אחד היא משום שבדרך כלל סבורים שהמצוה ללמד מוטלת על רבנים ומורים ולא על כל אדם. אולם מי שמעיין במצוה וברמב"ם למד שמצווה זו מוטלת על כל אדם מישראל. אמנם הוא אינו רב וידיעותיו מוגבלות, אולם מצווה עליו ללמד מה שהוא יודע, אפילו מעט, ועל פי הצורך במקומו, ולמי שמעוניין ללמוד ממנו. אפילו אם לשם כך הוא צריך לוותר על דברים מסויימים. חז"ל מגנים מי שלומד תורה ואינו מלמדה (סנהדרין צט/א):"הלומד תורה ואינו מלמדה - זה הוא דבר ה' בזה". על כן כל אדם מישראל, גם אינו רב מתפלל מידי בוקר שיזכה: " לְהָבִין וּלְהַשְֹכִּיל. לִשְׁמֹעַ. לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמֹר וְלַעֲשֹוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה". לעיתים י שמלמד אחרים על חשבון לימודו היאשי רואה בכך סוג של ויתור, משהו יוצא דופן. אולם למעשה הוא מקיים בכך מצווה שהוא חייב בה.

במסורת שלנו יש סיפורים רבים על מסירות הנפש על לימוד התורה לאורך הדורות. ולעיתים אנו לא שמים לב שיש סיפורים נוספים על מסירות הנפש ללמד תורה.

רבי עקיבא הוא סמל למסירות הנפש על לימוד התורה, שלו ושל אשתו רחל ביתו של כלבא שבוע. בגיל ארבעים הוא מתחיל ללמוד תורה מא'-ב'. התמדתו בלימוד התורה עשרים וארבע שנים, מתוך תמיכה מוחלטת של אשתו מביאה אותו לגדול בתורה, ולגדל דור של תלמידים, עשרים וארבע אלף (נדרים דף נ/א). אולם רבי עקיבא הוא גם סמל של מסירות הנפש על הוראת התורה לרבים. עפ"י הגמ' (ברכות סא/ב) רבי עקיבא ממשיך להקהיל קהילות וללמד תורה בגלוי, ברבים, גם כאשר נגזרת גזירת המלכות הרומאית, שאוסרת ללמוד תורה.

פפוס בן יהודה מזהיר את רבי עקיבא, שיחדול כדי שלא יפגע, אבל רבי עקיבא עונה לו במשל המפורסם של השועל והדגים. משמעות המשל היא על ערך ההוראה של התורה ברבים. אף שבאופן עקרוני ניתן ללמוד תורה כפרטים, בהיחבא, אולם הערך של הוראת התורה הוא חשוב ביותר. בלעדיו הרי זה כדגים המוצאים מן המים. רבי עקיבא אכן נתפס והוצא להורג על כך שלימד תורה.

מכאן עלינו ללמוד עד כמה עלינו להתמסר ללמד תורה לרבים. בערב שבועות כאשר אנו חוזרים ומזכירים לעצמנו את החובה על תלמוד התורה חשוב לחזור ולהזכיר לעצמנו את החובה המוטלת עלינו ללמד תורה. ואם לימדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.