אנטי חוקתי בעליל

מאיר גרוס , ג' בסיון תשע"ו

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

זה הפך לשיגעון שחורג מכל מאבק פוליטי לגיטימי. והרעיון האחרון, הוא משפטי. כך מי שלא יכול להתמודד מול ביבי, יעקוף את ההתמודדות.

ועם זאת, ההגבלה לכהונתו של ראש ממשלה לשתי קדנציות בלבד היא רעיון מעניין שראוי לחשוב עליו.

בתנאי.

למה רק ראש הממשלה. יוגבל גם ראש האופוזיציה לשתי קדנציות. בעצם, גם ראשי מפלגות. עד מתי אופוזיציונר בכנסת צריך להמשיך את כישלונותיו, לכל החיים? כמה פעמים רשאי מר הרצוג להתמודד על משרת ראש הממשלה ולהיכשל.  

אומנם, תתעוררנה שאלות. למשל, ציפי לבני. האם תכונת הזיקית שלה היא צוברת או נפרדת. כלומר, היותה ראש קדימה, נספרת גם עתה בהיותה מראשי המחנה הציוני? או שהיא אישיות חדשה והספירה מתחילה מחדש. כמובן, שאותה שאלה מתעוררת גם לגבי הזיגזגים של עוד טוען לכתר, עמיר פרץ, שיוצא ובא בלבושים פוליטיים שונים?  ומה לגבי שרים? האם זו משרה לכל החיים? למה ייגרע מעמד ראש ממשלה למול שר זה או אחר?

ומה לגבי ראשי מוסדות חינוך ותרבות ממשלתיים. כמו תיאטרונים, שראשיהם לא מתרעננים עשרות (|) שנים. או ראשי חברות ממשלתיות שקשיי ההיחלצות מהריפוד העמוק- תרתי משמע- מותירים את המנהלים בקיבעון שלהם, שאינו לטובת הציבור. וכמובן, המיקרופון הציבורי. למה לא להגביל את השדרנים לכהונה אחת של מסירת הגיגיהם לאומה כולה. יש עוד מחשבות שצריך לגאול אותם מהאנונימיות. ולמה לא להחליף שופטים בתום ארבע שנים על כס המשפט.

בעצם, למה לא להגביל חברי כנסת, מנהלי בתי חולים, ראשי תאגידים וראשי אוניברסיטאות. כיצד ניתן לצפות לחדשנות ותסיסה, כשבראש נמצא צוות עתיק ששקוע בעברו? ההיגיון של החלפת מנהל המדינה באמצעות הגבלת כהונתו, וודאי טוב גם למנהלי בתי ספר, סינימטקים, מתנ"סים, ראשי מועצות, ועוד כהנה וכהנה. מדינה דינמית ותוססת צריכה רעננות מתמדת, חדשנות ומחשבה מקורית. כל אלו יבואו עם אנשים חדשים בכל התפקידים. ואם מישהו הגיע- כלשון חוקי פרקינסון- לדרגת חוסר היעילות שלו, הרי שבכל מקרה הוא יוחלף בתום קדנציה או שתיים לכל היותר. ובא לציון גואל חדש. למעשה, כדאי להתחיל את הניסוי הזה בדרגים נמוכים יותר, ולא לסכן את המדינה כולה בראש ממשלה שיתמנה רק בגלל שהראש המוכשר הקודם, אינו יכול להמשיך ולתפקד בגלל חוק מוזר.

חוק כזה אינו רק מוזר. הוא אנטי חוקתי בעליל. כי ראש ממשלה- בניגוד למרבית המשרות האחרות שהוזכרו כאן- הוא נבחר ציבור. הציבור בחר בו ורוצה אותו כמי שיוביל את מדינתו. והרי הריבון במדינה הוא האזרח הקטן. אותם מיליונים שבחרו את מנהיגם. לאיזה משפטן יש סמכות להכריח אותו לבחור במישהו אחר? אלו שרוממות הדמוקרטיה בפיהם, צריכים גם לפעול לפיה מחוץ להיכלי השן האקדמיים והמשפטיים. וכבר חזינו פעם בניסוי של חוק הבחירה הישירה. זה שהגיע בתופים וחצוצרות ונמוג בקול דממה דקה.

טוב לנו בשיטה הדמוקרטית שלנו. ואם יש למישהו הצעה שונה, יתכבד ויתאים אותה להיותנו מדינה יהודית ודמוקרטית. ולא יזיק גם להפעיל את השכל הישיר.