בכתף ישאו
בכתף ישאו

בפרשת נשא אנו עסוקים בתפקידם של הלווים בנשיאת כלי המשכן. חלק מהותי מנשיאת כלי המשכן הוא הציווי 'בכתף ישאו'. היינו כלי הקודש הפנימיים היו צריכים להיסחב דווקא בכתף, לא באמצעות עזרים מלאכותיים כדוגמת עגלה.

גם דוד המלך בתחילת מלכותו, בעת שניסה להעלות את ארון ברית ה' לירושלים באמצעות עגלה - הדברים הסתיימו באסון. בפעם השנייה דוד כבר העלה את הארון על ידי נשיאה בכתף - כפי שראוי.

המשא שלנו של התורה חייב להיעשות במגע אישי, באמצעות עמל. הניסיונות ליצור קשר באמצעות עגלות למיניהן - לא מתאימים לארון ברית ה'. לא ניתן לקנות תורה רק בשלט חוק ובשעשועים, יש צורך לעמול באופן אישי על מנת לקנות תורה.

בחג שבועות, חג מתן תורה, יש להיזכר בנתון הבסיסי הזה - קניין התורה חייב להכיל בתוכו גם את המימד של הנשיאה והעמל. הפיכת דברי תורה לשעשוע ופולקלור בלבד - לא תצלח.

זו אולי גם הסיבה הפנימית למנהג תיקון ליל שבועות - לימוד בזמן לא נוח בעליל - בלילה - על מנת להפנים את הנשיאה בכתף שמביאה אותנו אל האור הגדול למחרת - קבלת התורה.

הרב חגי לונדין - בכתף ישאו