עשור למלחמת לבנון השנייה

יורם דורי , ט' בסיון תשע"ו

יורם דורי
יורם דורי
עצמי

בימים אלו אנו מציינים עשור למלחמת לבנון השנייה. רוב התאריכים אצלנו קשורים למלחמות ולאבדות. לא נתקלתי, עד היום, בהבלטת מספר השנים לזכיית סופר ישראלי, שי עגנון, בפרס נובל לספרות. איש גם לא מציין את תאריכי הענקת פרסי נובל למדענים ישראלים.

אפילו יום השיגור של טיל ישראלי ראשון לחלל (שביט 2) נעלם בנבכי ההיסטוריה כמו השקת המטוס הראשון בתעשייה האווירית, השתלת הלב המוצלחת הראשונה ועד אין ספור הישגים בתחום התרבות, האמנות, המדע, החינוך ואפילו הספורט.

תמיד מציינים אצלנו מלחמות. כאלו שנחשבות מוצלחות יותר וכאלו שנחשבות מוצלחות פחות. יש כנראה משהו בנשמותינו המביא אותנו, בשונה מהרבה עמים אחרים, (ואולי טוב שכך) להחצין מאוד את אובדננו. אצלנו האבל מאחד ההצלחה, בדרך כלל מעוררת מחלוקת.

אך לא בעניין זה רציתי לעסוק אלא להעלות כמה אנקדוטות מזיכרוני לגבי מלחמת לבנון השנייה כמי שהיה לצידו של שמעון פרס באותם ימים:

היה זה יום שני, יום כנסת שאסור להיעדר ממנו. שמעון פרס באותה עת מכהן כמשנה לראש הממשלה. אני יועצו הקרוב מכונה כיועץ מיוחד אך בפועל די כלבויניק - גם פוליטיקה, גם תקשורת וגם יחסים בין-לאומיים. בשעות לפני הצהרים נפגש פרס עם ראש ממשלת יפן שביקר בישראל, שינזו אבה. השניים אספו סביבם עשרות ילדים ישראלים ופלסטינים לאירוע של שלום בארגון מרכז פרס בירושלים. תוך כדי האירוע עודכנתי בדבר האירוע הקשה בגבול הצפון. שלושה חיילי צה"ל נהרגו ו-2 נחטפו על ידי כוח של חיזבאללה.

רצתי לעדכן את פרס באוזנו ומיד בתום האירוע שקוצר דהרנו לכנסת לפגישה עם ראש הממשלה. שם, הציג ראש הממשלה, אולמרט, לפרס את המידע שהיה בידיו באותה עת ואת ההחלטות שהוא עומד להביא לאישור שמשמעותם תגובה ישראלית קשה שעלולה להביא לירי מסיבי על ישראל. את פרטי השיחה אשאיר לספר אותו אני כותב בעצם ימים אלו אך אציין רק זאת כי המשנה לרה"מ, פרס, הטיל ספק, ביכולת להחזיר בכוח את החטופים ובוודאי בכוונה להציג יעד זה לציבור - מה שיעורר ציפיות שכמעט בלתי ניתן לממשן.

כבר מהיום הראשון התרכז משרדו של פרס, משרד המשנה לראש הממשלה הממונה על פיתוח הנגב והגליל, במאמץ לאתר פתרונות למצוקה הגדולה של התושבים. לכן, החלטנו לכנס, ביום ששי לפני הצהרים, את כל ראשי הרשויות בצפון במלון קרלטון בנהריה כדי להאזין למצוקות, לאתר בעיות של האוכלוסייה האזרחית ולסייע בפתרונן. האירוע זכור בעיקר כיוון שידורי ערוץ 1. אלו הגיעו למלון כדי לסקר את המפגש. חזרתי וביקשתי שלא לציין את המיקום ולהעדיף בכלל סיקור מאוחר על פני שידור ישיר. החשש לי היה ששידור ישיר תוך כדי ציון מקומו יפתה את החיזבאללה לירות לעבר נהריה. ידיעה על הימצאות בכירים ישראלים בעיר תביא בעקבותיה ירי מסיבי שיסכן חיי רבים גם במלון וגם בכל רחבי העיר. הודעתי, מה שהודעתי, לנציגי התקשורת כולם וחזרתי לעסוק במפגש עם ראשי הרשויות בצפון. תוך זמן קצר נשמעה אזעקה ולאחריה נפילות לא הרחק מהמלון. בדיקה קצרה העלתה שאנשי ערוץ אחד התקשו להתאפק ושידרו חי מהמלון ומשכו את אש החיזבאללה לכיווננו.

משיצאנו לכיוון תל אביב (נועדה להתקיים ישיבת קבינט בשעות אחר הצהרים) ליוו אותנו בנסיעה מטחי נפילות של קטיושות עד כמעט מבואותיה של העיר חיפה. תוך כדי הנסיעה קיבלתי הודעה, די מוזרה, שלא לומר מכעיסה, שישיבת הקבינט הוקדמה לשעה שפרס לא יוכל להשתתף בה כדי לאפשר לאלי ישי שלא לחלל שבת. (פרטים על השיחה-אולי בספרי). אני לתומי חשבתי כי נוכחות מי שכיהן בעבר כראש ממשלה, שר ביטחון ושר חוץ חשובה יותר מזו של ישי אך לרה"מ אולמרט היו, כנראה, שיקולים משלו. (עוד על השיחה אפרט בספרי לכשיצא לאור).

אירוע אחר שנחרט בזיכרוני גם הוא אירוע יום ששי של תחילת אוגוסט. אחרי שבועות של מלחמה החלטתנו, קבוצת חברים, להיפגש ביום ששי לקפה באחד מיישובי עמק חפר. תוך כדי השהות בקפה היה פרס על קו הטלפון הנייד וביקשני להסתייע בשגרירנו הקודם בצרפת, נסים זוילי, כדי שיסייע לו (לפרס) לשוחח עם הנשיא הצרפתי, ז'אק שיראק. לדברי פרס, ראש הממשלה עדכנו כי על שולחן מועצת הביטחון הונחה הצעה שמאוד לא נוחה לישראל בתמיכת שרי החוץ של ארה"ב וצרפת וכי יש לנסות ולהביא לשינוייה ולהכנסת אלמנטים ביטחוניים שחשובים לישראל דרך הנשיאים. בוש ושיראק. אולמרט ידבר עם בוש ואני (פרס) עם שיראק. זוילי ניצל קשריו עם מקורבי שיראק והצליח להביא למהלך די חסר תקדים בחיים הצרפתיים. שיחת עבודה עם הנשיא ב"ואקאנס" המפורסם בעת שהותו באזור כפרי כלשהו מחוץ לפריז.

שיחות פרס ואולמרט עם הנשיאים חייבו גם בקשת דחייה מבאן קי מון של ישיבת מועצת הביטחון. כאן, התברר שפגישה שקיים פרס עם באן שנים קודם לכן סייעה רבות למדינת ישראל. בעת כהונתו של פרס כשר חוץ בממשלת שרון נפגש פרס עם שר החוץ של דרום קוריאה בשולי ועידה של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה (אבש"א) בקזחסטן. שם בקזחסטן סיפר באן לפרס כי החליט להציג מועמדותו לכהונת מזכ"ל האו"ם במקומו של קופי ענאן. הדרג המקצועי של משרד החוץ חזר וביקשני לעדכן את פרס על התנגדותו למתן התחייבות כלשהי לבאן לגבי מועמדותו.

פרס, התעלם מהמלצות פקידי המשרד ומיד בפתח השיחה הביע תמיכתו האישית במועמדות באן קי מון. כבר באותה שיחה לילית של בקשת דחיית מועצת הביטחון כדי שיתאפשר המהלך של OVER ROOLING להצעות שרי החוץ של ארה"ב וצרפת באמצעות הנשיאים של שתי המדינות הזכיר באן לפרס כי הוא אישית ומדינת ישראל היו הראשונים שתמכו בו אפילו עוד בטרם הציג מועמדותו. "כמה זמן דחיה אתה מבקש?" שאל באן. פרס השיב: "משהו כמו שעתיים שלוש".

תגובת באן קי מון הייתה: קבל כפול וסיימו מה שאתם רוצים לעשות. בהמשך שוחח פרס עם שיראק במקום חופשתו וביקש לשנות את הצעת ההחלטה שהסכים כפי שקרה בשיחת בוש-אולמרט. התוצאה הייתה החלטה 1701 שכבר בהקדמה מוטלת האחריות לפריצת העימות על החיזבאללה ונכללה תביעה להחזרת החטופים.

ויש גם החשוב מכול כשבאים לעסוק בעשור למלחמת לבנון השנייה. לא רק בהרתעה הכמעט מושלמת שהושגה בגלל "שבעל הבית השתגע". לא רק בגלל השינוי במערך המילואים והפסקת הנוהל המגונה של עד 2006 של אי ביצוע אימונים, לא בגלל הלקחים שהופקו (בחלקם) בהצטיידות ואפילו לא בגלל הערעורים וההרהורים לגבי נכונותה של "מדיניות ההכלה" שהובילו מופז ויעלון לגבי חיזבאללה.

החשוב מכל הוא לזכור את 165 חללי המלחמה. 165 עולמות שהתנפצו. 121 חיילים ו-44 אזרחים ששילמו בחייהם ויחד עמם את עשרות הפצועים שחלקם מתמודדים, עד היום, עם נכות קשה. כן גם מילה טובה ללוחמי צה"ל שהפגינו עוז רוח ואומץ לב עילאי במלחמה שהביאה לעשר שנים של כמעט שקט מוחלט בצפונה של ישראל.

לא נותר, לסיום, אלא לחזור ולהשתמש בתובנה משל עצמי שמערכת אל ג'אזירה בחרה לצטט בכתבה ארוכה על מלחמת יום הכיפורים (מלחמת אוקטובר בלשונם) "יורם דורי, שימש תותחן טנק בחטיבה 600 (מילואים) בחזית המצרית - במלחמה אין מנצחים. יש רק מי שמפסידים פחות ומי שמפסידים יותר".

הכותב שימש יועצו המיוחד של המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, במלחמת לבנון השנייה.