אפולוגטיקה בשירות הג'יהאד

האב המייסד של הפסיכולוגיה, זיגמונד פרויד, הגיע למסקנה שהחלק ההכרתי של ההתנהגות המושכלת אינו אלא החלק הקטן של הקרחון, זה הבולט מעל למים ונראה לעיניים

ד"ר מרדכי קידר , י"ג בסיון תשע"ו

(צילום: דניאל רצבי)

בימים אלו, כשהג'יהאד הגיע עד אורלנדו, עיר הבילויים, מחפשים אינטלקטואלים מוסלמים דרך להסביר את המתרחש.

מצד אחד, הם אינם יכולים להתכחש לעובדות שמעשי טבח מתרחשים בתכיפות גדולה מידיי על ידי מוסלמים נגד מוסלמים ונגד אחרים, אך מצד שני קשה להם להשלים עם העובדה שמעשי הטבח הללו מתבצעים בשם הדת שלהם, שכן הם אינם אלימים ואינם מסכימים עם אלימות.

במסגרת ההתמודדות האינטלקטואלית עם תופעת האלימות בשם האסלאם, פרסם השבוע ד"ר עלי מחמד פח'רו מבחריין מאמר בעיתון הלונדוני "אלקודס אלערבי" תחת הכותרת: "הג'יהאד התכפירי האלים והפסיכולוגיה". (המונח "תכפיר" משמעו להכריז על מישהו – מוסלמי או לא מוסלמי – שהוא כופר ובכך להתיר את דמו)

להלן המאמר כמעט במלואו, עם תוספותיי בסוגריים.

"רוב הניסיונות להבין את תופעת הג'יהאד התכפירי האלים התמקדו ברקע ובסיבות החברתיות והתרבותיות שלה, כמו גם באופורטוניזם הפוליטי הטמון בה. מעט נכתב על הרקע והסיבות הנפשיות של תופעה זו, שכן רוב ההתנהגויות השיגעוניות המנוגדות לאיזון השכלי והנפשי כמו גם לערכי האנושיות, ואשר ההיגיון והדת לא מסוגלים לתת לה הסבר, המבוצעות מידי יום בידי אנשים וקבוצות של הג'יהאד האסלאמי התכפירי נגד חפים מפשע, יכולה לקבל הסבר רק על ידי התיאוריות וההנחות שהפסיכולוגיה מסתמכת עליהן.

האב המייסד של הפסיכולוגיה, זיגמונד פרויד, הגיע למסקנה שהחלק ההכרתי של ההתנהגות המושכלת אינו אלא החלק הקטן של הקרחון, זה הבולט מעל למים ונראה לעיניים. החלק המוסתר, הגדול, הלא מודע, התת הכרתי, הוא השולט על הפעולות המודעות שלנו, קובע אותן ומכוון אותן. לכן החלק הלא מודע הוא בסיס האישיות שלנו והוא אשר שולט על התנהגותנו במרחב המקיף אותנו.

הדבר הנוגע לענייננו הוא תוצאות מחקרים של פרויד ופסיכולוגים אחרים שעסקו בהתהוות אותו חלק לא מודע ועלום, והראו שיש באדם נטיות חייתיות פראיות, יצרים תוקפניים ותחושות פנימיות המכשירות אותו להפוך לרוצח אלים וסדיסטי, (ואם הוא מתחבר עם אחרים כמוהו לקבוצה) אזי הקבוצה הופכת להרסנית ושטנית.

במקום הזה של נפש האדם, החשוך, המלא בסודות ובניגודים, טמונים יצרי החיים והמוות זה לצד זה. לכן הנטיות, היצרים והרגשות ההרסניים, הנוטים להתפרצות בכל רגע, זקוקים לקריטריונים ואמצעי שליטה עליהם, דוגמת המעצורים הנובעים מערכי התרבות, שלטון החוק ומוסכמות החברה, והם מצריכים ניתוח וטיפול נפשי כדי להוציאם מחשכת הלא מודע החולני אל אור המודע המושכל הבריא.

השאלה הבסיסית היא: מה הוא התפקיד אשר משחק המטען הדתי הקיצוני הלא מושכל הנובע מהבנה שגויה של הקוראן, המסורת בעל-פה על הנביא (החדית') והמסורת ההלכתית, בשילהוב השטני של הדברים הגרועים ביותר הטמונים באזור הלא מודע ובלב האדם, ואשר הופך אותו מאדם הגיוני, מוסרי ושפוי לחית פרא רשעה?

כמובן שניתן להפוך את השאלה הזו לשאלה הפוכה: האם כל הרגשות והרצונות המסוכנים המצויים באזור הלא מודע של הג'יהאדיסטים מתפרץ מאחורי המסכה הדתית, בשם הדת, כדי שהם לא יחושו בבושה וכלימה בגלל התנהגותם? כלומר: האם נעשה שימוש בדת כדי להסיר את כל המחסומים והמגבלות התרבותיים, החוקיים והמוסריים שהתרבות כפתה על האדם כדי שיצריו לא ייצאו לפועל בלי ביקורת ובלי עונש? אם כן, מי משתמש במי? הדת השגויה משתמשת בכל מה שנמצא באזור הלא מודע כדי להצדיק את קיומה, להפיץ את הוראותיה, ולהגשים את המטרות הנחותות של מנהיגיה במיוחד? או שמא הלא מודע הוא אשר משתמש בדת הטהורה ובמעמד הנשגב שלה בקרב בני האדם כדי להצדיק את התפרצותו השיגעונית הלא הגיונית?

תהיה מה שתהיה התשובה על שתי השאלות, נשארת עדיין ההנחה שיש קשר חזק בין תופעת הג'יהאד האסלאמי התכפירי, הטרוריסטי, השיגעוני כפי שהיא באה לידי ביטוי בהתנהגות מנהיגיו וחסידיהם, ובין הנחות ופרשנויות רבות הנהוגות במדע הפסיכולוגיה המודרנית.

הקשר הזה מסביר במידת מה את מה שהבחינו בו רבים: הצטרפות צעירים רבים אל תנועות הג'יהאד התכפירי בעוד שחלק אחר מסרב להצטרף למרות שהם חיים באותה סביבה וסובלים מאותן בעיות כלכליות, פוליטיות וחברתיות. מה שאנחנו רואים זה מוכנות נפשית אצל חלק והיעדר מוכנות נפשית אצל אחרים.

... לכן אין להתפלא על כך שחלק חשוב ממשחק הג'יהאד התכפירי השיגעוני הוא שימוש בדת כדי לעורר רצונות כבושים וכדי ליצור רצונות חדשים, אפילו אם הדת שנעשה בה שימוש היא ללא קשר עם האסלאם על כוונותיו הערכיות הגדולות, החרות שנתן לאדם מכל סוגי העבדות, וקריאתו לשוויון, לחמלה ולשלום. פסיכולוגים ערבים חייבים לחקור את העניין הזה כדי להבין במלואו את השיגעון שהכניס את הערבים לגיהנום היסטורי מפחיד והרסני."

עד כאן המאמר כמעט במלואו שכתב ד"ר עלי מחמד פח'רו מבחריין. הניסיון שלו לקשור את האלימות הג'יהאדיסטית עם בעיות פסיכולוגיות יוצר בעיה קשה: אנשים עם בעיות פסיכולוגיות אמנם מדברים על מעשיהם ואף נותנים הסבר – שלטעמם הוא הגיוני – לפעולות חריגות שהם מבצעים, אך הם בדרך כלל בודדים: כל אחד עם הבעיות שלו ועם ההסברים שלו. ברגע שאנחנו מוצאים קבוצה גדולה – הרבה אלפי אנשים – שעושה מעשה חריג, וכולם נותנים הסבר קוהרנטי ואחיד למעשיהם, פה לא מדובר בחריגים בודדים אלא בנורמה קולקטיבית.

וכאשר הקבוצה הגדולה הזו פרוסה על פני ארצות ויבשות שונות, ויש בה חברים מקבוצות אתניות שונות, מרקע חברתי, פוליטי וכלכלי שונה, ויש בה גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, משכילים ובורים, וכולם עושים מעשים אלימים בשם הדת, כאן לא מדובר בסטייה הנובעת מהאזור הלא מודע – שהוא בהכרח שונה מאדם לאדם – אלא מהאזור המודע, המושכל, הנרכש, זה שמקבל את המוטיבציה שלו מטקסטים ומרעיונות הנקלטים בחושים המבוקרים – ראיה ושמיעה – ועוברים תהליך סדור של הבנה, הסכמה, הפנמה, התגייסות ופעולה.

טקסטים מפורשים המופיעים בקוראן ובחדית', תקדימים ברורים המצויים בספרי הביוגרפיה של מחמד, רעיונות של השתלטות על העולם המצויים ברבים מכתבי האסלאם, תולדות הח'ליפים הראשונים וספרי ההיסטוריה האסלאמית המתארים בפרוט רב את הכיבושים הגדולים במאות הראשונות של האסלאם ומה עשו הכובשים המוסלמים לעמים שנכבשו – כל אלו הם ההסבר האחד והמאחד את כל אלפי הג'יהאדיסטים שבאו מרקעים שונים, אומות שונות ומצבים שונים.

פה לא מדובר במסכה דתית לאלימות לא מודעת אלא בביצוע דווקני של רעיונות ומצוות המצויים בחלק המודע של האדם, ולכן ההסבר הפסיכולוגי שמנסה ד"ר עלי מחמד פח'רו לתת הוא איננו יותר מאשר תירוץ קלוש ואפולוגטיקה זולה שנועדה ליצור תמונה כאילו הג'יהאד התכפירי הוא נחלתם של קומץ משוגעים שאף אחד לא יודע באמת מה מניע כל אחד מהם.

מאמרו שפורסם בעיתון "אלקודס אלערבי" היוצא לאור בלונדון, הוא רק דוגמה אחת לניסיון ההדחקה של ערבים ומוסלמים שאינם מוכנים, ואולי אינם יכולים, להתמודד עם הפסוקים המפורשים בקוראן, עם האמירות הברורות בחדית' ועם התקדימים המופיעים במלוא נוראותם בהיסטוריה האסלאמית, ומשקפים את האלימות הטבועה בכל המקורות האלה כאמצעי להפיץ את האסלאם, אם השיטות הטובות – דעוה – לא מצליחות.

גם התמונה המובלעת שמציג ד"ר פח'רו שיש "ג'יהאד תכפירי" שהוא רע, לעומת "ג'יהאד" לא תכפירי שהוא טוב, היא זריית חול בעיניים של המביט מהחוץ, שכן כל רעיון הג'יהאד מבוסס על חלוקת בני האדם למאמינים ולכופרים, כשהג'יהאד הוא פעולה שהמאמינים עושים נגד כופרים. מה שמפריע לו הוא שמוסלמי מכריז על מוסלמי ככופר, אבל כל עוד הג'יהאד הוא נגד כופרים אמיתיים – בני דתות אחרות – אזי הג'יהאד הוא לא תכפירי ולכן אולי גם מקובל.

אכן הגיע הזמן שד"ר פח'רו וחבריו המשכילים יתחילו לבדוק את המקורות האסלאמיים של האלימות נגד בני דתות אחרות ויתמודדו עמהם, לפני שהאלימות הזו תביא אותם אל האבדון, יחד עם הכופרים האמתיים.