השחיקה והתעוקה המוסרית

צדקת הדרך מבוססת על אמונה בהבטחה האלוקית, שהיא-היא הבסיס לשייכות של ארץ ישראל לעם ישראל.

ח"כ בצלאל סמוטריץ'' , כ"א בסיון תשע"ו

בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
צילום: יצחק קלמן

בסוף השבוע געשה הרשת מדבריו של יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, שטען שמשהו במערכת הביטחון גורם לבכיריה לשבור שמאלה.

צריך להודות באמת - עובדתית, ח"כ ביטן צודק. רוב ראשי מערכת הביטחון בדימוס הצטרפו בעשורים האחרונים למחנה השמאל ותמכו במסירת שטחי מולדת לערבים. מעטים מצאו עצמם במחנה הימין. אבל זה ממש לא כי השמאל צודק. שני הסברים לפחות אני יכול למצוא לכך:

הראשון והשטחי יותר נעוץ בראליזם חסר אמונה. בכירי מערכת הביטחון חיים במשך הרבה שנים את המורכבות הביטחונית היום-יומית של מדינת ישראל, את האיומים ואת הלחץ הבינלאומי, ומתקשים לעמוד מולם בשל העדר בסיס אמוני מוצק. קשה מאוד להחזיק מעמד במדינת ישראל בלי להיות אדם מאמין. בלי לבטוח בקב"ה ולדעת שאפשר וצריך לסמוך גם עליו.

זה היה כנראה חטאם של המרגלים שעליהם קראנו בפרשת השבוע החולפת, ואני חלילה לא משווה. הם, שהיו בכירי ההנהגה של הדור ההוא, מצאו בארץ ישראל אויבים חזקים וגיבורים, בני ענק ונפילים, והתמלאו פחד, טבעי ואנושי, מהכניסה לארץ. הם באו ממקום של אחריות לאומית וחשש אמיתי לגורלו ולעתידו של עם ישראל.

הם רק שכחו את ההבטחה האלוקית ואת הניסים הגדולים שבהם היא התקיימה לעיניהם רק לאחרונה - ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף ובמעמד הר סיני. המבט 'הריאלי' הביא אותם למסקנה ש"לא נוכל לעלות אל העם כי כבד והוא ממנו". לעומתם ניצבו יהושע וכלב, שואבים כח מההבטחה האלוקית שניתנה לישני חברון, יודעים כי "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ אשר נשבע לאבותינו" וקוראים לעם "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". יהודי מאמין מכניס את רבוש"ע לתוך מערכת השיקולים הריאלית שלו. בלי זה קשה מאוד להחזיק מעמד.

חשוב להבהיר: זה לא נקרא לסמוך על הנס. אנחנו משתדלים ומתאמצים, מקימים צבא ונערכים להגן על עצמנו, אבל אנחנו זוכרים כל העת את ה' אלוקינו אשר הוא הנותן לנו כח לעשות חיל, נזכרים בניסים הגדולים שהוא עשה איתנו בדורות שלנו - במלחמת השחרור, בששת הימים, ולמעשה בכל שנות קיומה של מדינת ישראל - ויודעים שאפשר לסמוך עליו שיעזור לנו גם בהמשך. מי שמאמין לא מפחד!

הסבר שני נעוץ במקום עוד יותר עמוק בנפש. בכירי מערכת הביטחון חיים במשך הרבה שנים ובעצימות גבוהה את החיכוך שנוצר כתוצאה מהסכסוך המתמשך בינינו ובין שכנינו. חווית החיכוך המתמיד יוצרת מועקה מוסרית בנפש. אדם בעל רגש מוסרי שרואה בכל בוקר את הפלשתינים העומדים במחסום במשך שעות בשמש הקופחת לא יכול להישאר אדיש. את הסבל של האויב הוא רואה בעיניים אבל את היהודי שהמחסום הזה הציל מוות הוא יכול רק לדמיין. את הסבל של הצד השני הוא רואה בכל יום, תזכורת לנזק לצד שלנו הוא מקבל, ברוך ה', רק לעיתים רחוקות.

החוויה הממשית והיום-יומית חזקה יותר מן הידיעה השכלית. וכך, בהעדר בסיס מוסרי מוצק, המושתת על אמונה חזקה בצדקת הדרך ועל הכרה באחריותו של הצד השני למצבו, קל מאוד לפתח מועקה מוסרית שאת המפלט ממנה מוצאים בכירי מערכת הביטחון בניסיון לברוח מהמציאות ולפתח לעצמם מציאות מדומה של שלום ושל סיום הסכסוך. את מצפונם המיוסר מנסים אותם הבכירים לנקות באמצעות הפנית אצבע מאשימה 'למישהו אחר' - לימין שאחראי 'לכיבוש המשחית', ובאמצעות ניסיון לטעון שלוּ רק היה הדבר תלוי בהם כבר לא היינו שם והדילמות המוסריות היו נפתרות. רק כך הם יכולים לישון בשקט ובתחושה שהם לא אשמים.

אלא שזו כמובן אשליה. במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל הסכמנו אנחנו לפשרות ולדו-קיום עם שכננו הערבים. האחרונים הם אלו שדחו פעם אחר פעם את היד המושטת שלנו ופתחו במלחמה מתוך תפיסה טוטאלית של 'או אנחנו או הם'. המחסומים ויתר 'עוולות הכיבוש' הם הכרח צודק ומוסרי שהאשמים היחידים בו הם הערבים עצמם.

השחיקה והתעוקה המוסרית הללו הם עוד סיבה לצורך החיוני שבהכרעת הסכסוך. קיומו של סכסוך מדמם לאורך זמן מביא באופן טבעי לאותו קושי מוסרי, שהגם שהוא רחוק מאוד מהאמת הוא טבעי ולכן גם מסוכן. רק הכרעה של הסכסוך באמצעות גדיעת התקווה הערבית לניצחון וזניחת השאיפות הלאומיות הערביות בארץ ישראל תפתח פתח לדו-קיום פרטי-אזרחי ולמציאות מוסרית וטובה יותר לשני הצדדים.

אז בהכללה ניתן בהחלט לומר שביטן צודק ובכירי מערכת הביטחון הם שמאלנים. אבל זה ממש לא כי השמאל צודק אלא פשוט כי הוא מהווה מפלט קל מחיבוטי נפש של מי שחסרים את הבסיס המוסרי, שמושתת כאמור על אמונה בצדקת הדרך.

צדקת הדרך מבוססת על אמונה בהשם ובהבטחה האלוקית, שהיא-היא הבסיס לשייכות של ארץ ישראל לעם ישראל ולמעשה של כל מה שאנחנו עושים כאן במפעל הציוני. אז  הנה חזרנו שוב לנקודת השורש שכל כך חסרה לאותם הבכירים - אמונה. זו כנראה הסיבה שקצינים דתיים, שבאים ממקום של אמונה, מדברים ומתנהגים אחרת, וזו כנראה הסיבה שיש מי שכל כך חושש מהם ומהשפעתם על הצבא.