משה אמת ותורתו אמת

הרב יוסף כרמל , כ"ח בסיון תשע"ו

הרב יוסף כרמל
הרב יוסף כרמל
צילום: עצמי

העימות שהתעורר ברגע שקורח ערער על מנהיגותו של משה רבנו, פותח את פרשתנו. 

הטענות של קורח וחבריו מתוארות בפסוק הבא: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְקֹוָק וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְקֹוָק" (במדבר ט"ז ג).

תחילת דבריהם "רַב לָכֶם" וסוף דבריהם "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ" רומזים לכך שמדובר כאן בתאוות שלטון ובוויכוח על כח ושררה.

כך הסביר גם המדרש הבא: "אתה מלך, ולאהרן אחיך עשית כהן גדול, ולא צוה הקדוש ברוך הוא אלא מדעתך אתה נותן שררה לכל מי שתרצה" (מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת קרח פרק טז סימן ג). אומנם הטענה: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְקֹוָק" מושכת את הדיון לכיוון אחר, מחלוקת רוחנית אודות הדרך הנכונה להתקרב אל הקב"ה ואיך לעבוד אותו.

כך הבינו גם חז"ל במדרשים אחרים, שהרחיבו את היריעה מעבר למה שמופיע במפורש בכתוב. וז"ל המדרש: "ויקח קרח מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר ט"ו [בסוף פרשת שלח]) ועשו להם ציצית, קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, א"ל חייבת בציצית, א"ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה, בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה..." (במדבר רבה (וילנא) פרשת קרח פרשה יח ג).

ניתן להסביר כי המחלוקת הרוחנית הייתה כיסוי לתאוות השלטון וכך אין מחלוקת בין המדרשים. בדברינו השבוע ננסה להוכיח כי הייתה מחלוקת רוחנית.

משה רבנו, שהבין את הסכנה לדורות, נקט בצעד חמור, מפתיע ולכאורה חד פעמי. הוא הכריז: "וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְקֹוָק וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶםוְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק" (שם, שם ל).

עיון בספר ישעיהו מגלה שגם הוא ניבא על עונש דומה: "לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ" (ה' יד).

נסביר כי הנביא השתמש בלשון התורה, כדי לקשר בין שתי הפרשיות וכדי שנוכל להקיש מן האחת אל השניה.

מעיון ראשוני בדברי הנביא, נראה כי ישעיהו הבטיח עונש זה לחבורת שיכורים, שבזבזה את ימיה ולילותיה בשתית יין ושכר כשתזמורת הנעימה להם, לכאורה, את זמנם. וז"ל הכתוב:

"הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם: וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִילוָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְקֹוָק לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ" (שם ה' יא-יב).

אומנם, עיון במקור קדום, שגם בו השתמש נביא באותם ביטויים, ישפוך אור גם על נבואת ישעיהו ויקשור שוב את הפסוקים לפרשת קורח.

לאחר שמשח שמואל הנביא את שאול כמלך, בסתר, הוא מסר בידו את הסימנים הבאים: "וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלֹקים בֵּית אֵל ...וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן... אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹקים ... וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים" (שמואל א י' ג-ה).

מחיבור כל המקורות שהזכרנו יחד, מתקבל כי המחלוקת על משה הייתה גם רוחנית! קורח חלק על תורת משה והציע תשובה אחרת לשאלה איך "עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל"?

מכיוון שכל אמונתנו מבוססת  על כך ש"משה אמת ותורתו אמת", משה רבנו היה חייב להגיב בחריפות על דברי קרח. לכן, גם מאות שנים מאוחר יותר כשבדורו של הנביא ישעיהו ניסו לחלוק על אותה תורה, הנביא הגיב באותה דרך, תוך שימוש באותם מטבעות לשון.

(המעוניינים להרחיב ולהעמיק בנושא מוזמנים לעיין בספרי צפנת ישעיהו בביאור פרק ה פסוקים יא-יד).

הבה נתפלל כי במהרה בימנו, תוך דבקות בתורת משה, נזכה גם אנו לחזות בהתגלות שפע נבואי שיעזור לנו לעלות רוחנית ופיזית במסילה העולה בית אל.

מתוך העלון "חמדת הימים"