מלחמה נגד "הטרור", אבל בעד מה?
מלחמה נגד "הטרור", אבל בעד מה?

צמד המלים "מלחמה בטרור" מזכיר את החלטתו של אובמה, שלא לייחס את הטרור האסלאמיסטי לאסלאם. ואם לא - למי? בחזרה לטרור עצמו, וזה כשל מחשבתי. כי מה הוא "טרור"? הטלת פחד, הפצת פאניקה, שיבוש הסדר הציבורי והצד השווה בכולם, שהטרור הוא נשק. כמו הרובה, שבעזרתו הורגים, כך בעזרת הטרור זורעים פחד ופוגעים במורל. ובמלים אחרות, הטרור הוא אמצעי ולא מטרה, וכשם שלא תאשימו ברצח את הרובה, כי אם את היורה, בדיוק כך לא הגיוני  לדבר על מלחמה נגד הכלי הטרוריסטי מבלי לשאול מי מפעיל אותו ומה הוא רוצה להשיג.

כמובן, שכפי צריך לתפוס, לסלק או לעקר את הרובה, כך יש  לנטרל את הטרוריסט הדורס, הדוקר, היורה או המפוצץ – אך כמו שתמיד יימצאו רובים חדשים, כך יימצאו רובאים טרוריסטים חדשים.

לכן – חברה חפצת חיים תלך מאחורי הטרוריסט ותתחקה אחרי מטרת שליחותו הרצחנית: מה התכלית שהוא רוצה להשיג באמצעות הטרור? שם שדה הקרב האמתי, שם תיפול ההכרעה, מפני  שאם תצליח לייאש את שולחיו מלהגיע אי פעם אל התכלית הזאת בעזרת טרור, הכרעת את המערכה לטובתך. לעומת זאת, כל וויתור או נסיגה שלך מפני הטרור שיקרבו אותו אל תכליתו, יעודדו אותו להגביר את הטרור עוד ועוד. קורבן של טרור שלא ינסה או לא יצליח להגיע אל התכלית של הטרור ואותה יעקור מן השורש, מלחמתו "בטרור" סתם תהיה סיזיפית וממילא חסרת סיכוי.

הגרוש מעזה כמשל. הטרור הקשה שהופעל ברצועה - מה היתה מטרתו? איך תארו לעצמם מפעיליו את ניצחונם? את התשובה יודע כל ילד: סילוק הנוכחות היהודית, עד החייל והמתנחל האחרון. ואיך הגיבו הערבים המכנים את עצמם 'פלסטינים', שבאופן פעיל או סביל הם היו מפעילי ומגבי הטרור, על הניצחון הזה שלהם? תגובתם היתה דמוקרטית לעילא: בבחירות חופשיות לחלוטין הם בחרו בארגון הטרור חמאס וגם אמרו: הוא הביא לנו את הניצחון! כך בעזה, וכך ברמאללה. וגם המסקנה המעשית מהניצחון הזה הוסקה מיד: עוד ועוד טרור, עד שיגורשו היהודים מן הארץ כולה, משרונה כמו מקרית ארבע. וכך אי אפשר היה עוד להימלט מן המסקנה, שפיוס הערבים מפעילי הטרור ע"י נסיגה אינו מביא שלום או רגיעה, כי אם יותר טרור!

ואם ניצחון הערבים מפעילי הטרור מתבטא במחיקת הנוכחות היהודית, ההיגיון מחייב שמפלתם תושג ע"י הרחבת מפעל ההתיישבות היהודי, מה שקרוי 'תשובה ציונית'. שאם יתברר להם, שיותר טרור מביא יותר מתנחלים והתנחלויות, בעל כורחם יגיעו למסקנה שנשק הטרור מזיק להם ואינו מועיל.

מי מפעיל את הטרור בצרפת ובבלגיה, ולשם מה? התשובה היא שעובדתית כל הטרוריסטים הם מוסלמים ששמו להם למטרה להשליט על אירופה את האסלאם. מסקנה: תפיסת המפגעים ושולחיהם היא 'אקמול' בלבד ולא התרופה, ולכן אי אפשר להתחמק מלטפל במחלה – האסלאם הקיצוני המיליטנטי. 

כאן בארץ מופעל טרור כבר מ-1920, ומאז ללא הפסקה. מטרת מפעיליו היא השמדת המפעל הציוני ואת זאת הם מנסים לעשות באמצעים מדיניים, ע"י מלחמות קונבנציונליות ובעיקר - ע"י הטרור. ובהיות הטרור רק נשק, ברור שהציבור, החברה או העם האוחזים בו, הם האויב ונגדם המלחמה.  

אחרי הרצח המפלצתי של הלל יפה אריאל והרצח האכזרי של ראש ישיבת עותניאל, מיכאל מרק, הי"ד, נערך בערוץ 2 של הטלוויזיה וויכוח מעניין בין חבורה גדולה של שדרים ופרשנים, כולם כמובן מן השמאל, לבין הימני הבודד שהם נוהגים להזמין על תקן שק חבטות. הדיון נסב כמובן על "הטרור", וכצפוי - כולם, מינוס שק-החבטות, הגיעו למסקנה ששום אמצעי לא יועיל: "הטרור" הוא בלתי מנוצח, ומה שלא יחליט הקבינט – הגליה, סנקציות כספיות, חסימת כבישים, שלילת עבודה בישראל – על "הטרור" זה לא יעשה כל רושם.

ובטרם הספיק איש הימין לפתוח את הפה – זרקו לו בלעג, כדי להקדים רפואה למכה: 'בוודאי תדרוש "תשובה ציונית", לבנות עוד בתים בהתנחלויות – מה זה שייך לטרור?!' בזה הרגע נפקחו לי העיניים להבין, עד כמה השימוש שלנו במונח "טרור" הוא שגוי, מפני שמעצבי דעת הקהל מתייחסים לטרור כאלו הוא האויב ולא הנשק שבידי האויב, וכתוצאה מזה הדיון מתרכז ומצטמצם בשאלה הטכנית, אילו אמצעי ענישה או מניעה יעילים במלחמה נגד "הטרור".

בוויכוח ההוא, בערוץ השני, 'שק החבטות' היה צריך להזיז הצידה את הדיון הזה כבעל ערך משני ולהתרכז בעיקר: שהואיל ומטרת האויב המפעיל את נשק הטרור היא השמדת ההתיישבות הציונית על יושביה - ולא לחינם הם קוראים גם לת"א 'התנחלות' – כישלונו של הנשק הזה וניצחוננו עליו אינם בו עצמו, כי אם במידת שגשוגו, התקדמותו והתפשטותו של המפעל שהם מבקשים להחריב בעזרתו. ובמלים אחרות: רצונך 'להכות בטרור'? לשלול ממנו את ההצלחה, הניצחון, האוויר לנשימה? חזק את המפעל הציוני! 

והנה עובדה היא, שההתחדשות הציונית מתרחשת היום בירושלים וביהודה ושומרון. שם, היכן ששרידי ההיסטוריה נושקים את התחלות הבנייה, מצוי מוקד האידיאליזם הציוני של ימינו וזה כעת שדה הקרב על עתיד המפעל הציוני משני עברי הקו הירוק, ולכן מפעילים שם הערבים את הטרור ביתר שאת, ושם הם חייבים לנחול את מפלתם.

אי לזאת, "תשובה ציונית" של בניית אלפי דירות ביו"ש בתגובה על מעשי טרור אינה סיסמה ריקה ובלתי רלוונטית לטרור, כי אם להיפך: התשובה האסטרטגית והמענה המדיני הבלעדיים לאויב המפעיל נגדנו את הטרור.