יפתח בדורו

הרב אורי שרקי , ב' בתמוז תשע"ו

"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
צילום: מרים צחי

יפתח איננו אישיות מזהירה, לא בחכמת התורה וגם לא בהנהגתו הציבורית. חז"ל מנו אותו בין קלי עולם, שקלות ראשו עלתה בחייה של בתו. מתלקטים אליו אנשים ריקים, והוא אף מנודה מבני משפחתו (יא,ג). עם כל זאת בשעה שהוא בא להושיע את ישראל הוא נוהג כראוי למנהיג דגול, המכיר ביתרון המוסרי של אומתו מול טענות אויביו, כשהוא מגולל את טענותיו מול מלך בני עמון. יפתח הבין שהניצחון במלחמה מובטח רק למי שחדור הכרה בצדקת דרכו, ולכן הוא טורח להביא את טיעוני ישראל לאור עולם בטרם הוא יוצא לקרב.

ראוי ללמוד את טיעוניו.

הראשון, משפטי: "לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון" (טו). בדומה לכך אירע בדורנו כאשר ביקשו מנהיגים ערבים להיפגש עם הרב צבי יהודה קוק כדי לקדם הבנה בין ישראל לערבים. הרב דרש כתנאי לפגישה שהם יחתמו על מסמך שבו הם מכירים בכך שלא לקחנו מהערבים שום שלטון מדיני על הארץ, אותה כבשנו מהבריטים שלקחו אותה קודם מהתורכים. רק אחרי שהם הסכימו על כך וחתמו, נפגש אתם. לאמור שאין שלום אמתי אם הוא בנוי על התכחשות לעובדות.

הטיעון השני הוא שהשטח הושג בעקבות מלחמת הגנה: "ולא האמין סיחון את ישראל עבור בגבולו, ויאסוף סיחון את כל עמו ויחנו ביהצה, וילחם עם ישראל. ויתן ה' א-להי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל ויכום, ויירש ישראל את כל ארץ האמורי, יושב הארץ ההיא" (כ-כא). כך גם היה בדורנו בכל מלחמות ישראל.

השלישי, בשם ההשגחה העליונה הפועלת בהיסטוריה: "ועתה ה' א-להי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל, ואתה תירשנו?!" (כג). אף אנו בימינו כובשים את הארץ כחלק מתוכנית הבורא לתיקון עולמו על ידי ישראל.

הטיעון הרביעי הוא שהאויב משקר. השטח היה שייך בעבר למואב ולא לעמון. "אשר יורישך כמוש אלוהיך אותו תירש" (כד). כמוש הוא כידוע אלוהי מואב ולא אלוהי עמון! אף בימינו מבקשים מהגרים מקרוב באו לתבוע את ארצנו בשם עמים קדמונים שאינם.

הטיעון החמישי הוא שאפילו בלק המואבי לא ניסה לכבוש בחזרה את השטח מישראל, מפני הכרתו בעליונותם הרוחנית על ידי בלעם: "הטוב טוב אתה מבלק בן צפור?" (כה).

הטיעון הששי הוא שכבר נבנתה התיישבות עברית ענפה במקום "בשבת ישראל... וזה שלוש מאות שנה" (כו). כבימינו.

הטיעון השביעי הוא שלא תקפנו אותם: "ואנוכי לא חטאתי לך!" (כז).

מתוך העלון "שבת בשבתו"