דרושים רבנים חילונים!
דרושים רבנים חילונים!

לאחר ההכרעה האחרונה של חברי האסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים לישראל, אמרה שרת המשפטים דאז ציפי לבני: "מוסד הרבנות הראשית משפיע על חייהם של כלל אזרחי ישראל. לפיכך, אני מאחלת שידעו לפרש את התורה בדרך המבינה את צרכי כלל אזרחי ישראל."

הדברים הללו, אשר נכתבו על ידי מי שהייתה אמונה באותה התקופה על המשפט בישראל – משקפים תפיסה אשר לצערנו כבר אינה נחלת יחיד בלבד. תפיסה, הנובעת מבורות עמוקה ביחס לתורה ולאופן התפתחות המשפט העברי במהלך השנים. הסערות האחרונות, אשר החלו עם מינויו של הרב אייל קרים לרב הצבאי הראשי והמשיכו עם דברי הרב יגאל לוינשטיין - מעוררות את הצורך להתמודד עם השקפה זו. לא בסיסמאות, אלא לגופם של דברים.

החיים על פי הרב

לפי תפיסה זו, במקרה הטוב, מחולקת התורה לשניים: התורה שקיבלנו מאת ריבונו של עולם, היא התורה שבכתב ופרשנותה האנושית - היא התורה שבע"פ. או התורה שבע"פ מהווה פירוש אנושי, עצמאי ואישי של כל רב ורב. בהתאם לדעתו של הרב, השקפתו ואופן הסתכלותו על המציאות המשתנה תדיר – כך יבוא לידי ביטוי פירוש התורה הניתן לגמישות אינסופית ובהתאם לכך יוגדרו האסור והמותר.

אם חשבנו שמרכז החיים הדתיים כפוף לאלוקים, תפיסה פוסט-מודרניסטית זו, שמה את מרכז חייהם של הדתיים האורתודוקסים מופקד בחיל ורעדה בידי הרב. הרב הוא אשר יחליט אם ידליקו אור או ייסעו בשבת, אם דברי התורה שבכתב האוסרים בפירוש על משכב זכר רלוונטיים להיום או לא ובמקרים מצערים אם להתיר עגונה זו או אחרת.

אין כללים, אין חוקים, אין אמת – הכל פרשנות. על כן, אם כבר חייבים רב, כללי המשחק כבוד הרב, הם כדלהלן: אם תדע לפרש את הדברים נכון, כלומר, באופן המתאים יותר להשקפה החילונית – נקבל אותך, אם לא – אתה מוקצה מחמת מיאוס. הנך מוגדר כחשוך, קיצוני וגזען. גם זה רק בתור התחלה.

תורת אמת נתן לנו

מעל 3000 שנה עברו מאז מעמד הר סיני בו ניתנה לנו התורה. במסורת ישראל מדור לדור, היחס בין תורה שבכתב לזו שבע"פ ברור ומוגדר. התורה בכללותה היא אלוקית, זו שבכתב וזו שבע"פ נמסרו כאחד, לא יתחלפו ולא ישתנו. אלא שבמציאות המשתנה והמתחדשת, כדי להתייחס מבחינה הלכתית לנושאים חדשים שעולים ולא היו בתקופות קודמות – אנו נדרשים לבחון כל מקרה לגופו על ידי השוואתו ודמיונו לעקרונות קיימים המוכרים לנו. כך, נבין לאילו קטגוריות שייך המקרה החדש ובהתאם נדע כיצד להתייחס אליו מבחינה הלכתית. בחלק מעניינים חדשים אלו, התלויים בשכל והשקפה, בהתבוננות והבנת הדברים – יכולים ליפול מחלוקות. אולם היסודות? הם אינם ברי שינוי אלא קבועים וקיימים.

אם כן, מבחינת פסיקת ההלכה, חלק מתפקיד הרב הוא להיות המומחה והבקי – זה שידיעתו ובקיאותו הרחבה בעולם התורה האינסופי עוזרת לו להתבונן במציאות ולשייך הדברים למקורם. כך, נדרש הרב בכל פסיקה להגדיר נכון את המקרים הבאים לפניו ולשייכם לסוגיות הרלוונטיות. תפקידו אינו לפרש את התורה לפי מה "שבא לו" אלא בענווה גדולה להיצמד למקורות ולהשמיע בהתאם את הרצון האלוקי כפי אשר משתקף מהם. זאת, כפי הבנתו האמתית במקרים הבאים לפניו ולא לפי תכתיבים חיצוניים, יהיו אשר יהיו.

אותם הרחוקים, אשר בינם לבין עצמם לעיתים אף מתנכרים ליהדות ובפומבי מנסים לפעול לשינוי במערכות הרבנות השונות - לא עושים זאת מתוך אהבת התורה והבנת גדולתה האלוקית, אלא מהתייחסות זולה לתורה כעניין אנושי בעייתי המצריך פתרון וגמישות. לתפיסתם - אנו, היהודים המסורתיים, מיושנים ולא רלוונטיים.

לצערנו, הם לא מבינים, שהתורה רלוונטית להיום לא פחות מפעם ואינה צריכה שינויים ושיפוצים אנושיים. על כן, בשאיפתם "לגאול אותנו ואותם מטיפשותנו", הם מנסים לכפות עלינו את גישתם השטחית לתורה ועל ידי כך להביא לצמצום הופעתה בחיינו הציבוריים.