הויכוח על היחס לנטיות הפוכות

לא מדובר ב"הומופביה" ולא ב"אי קבלת השונה" או חלילה "שנאת השונה", אלא מדובר בגישה של השקפה אידיאלוגית  גדולה.

הרב יחזקאל קופלד , ט"ו בתמוז תשע"ו

הרב יחזקאל קופלד
הרב יחזקאל קופלד
עצמי

הקדמה

בימים האחרונים עולה שוב הדיון על היחס לבעלי נטיות הפוכות ויחס התורה והרבנים לעניין זה. ראשית יש להבהיר, שוודאי אין לפגוע ברגשותיו וכבודו של אף אדם באשר הוא. ואם נאמרו ביטויים שפוגעים ומעליבים זה אכן לא בסדר, ויש להימנע מדיבורים כאלו לחלוטין!

זה המקום להוסיף שכיום גם בעולם התורה רובו ככולו, מכירים בזה שיש אנשים אשר להם נטיה כזו מתוכם, בלי שבחרו בזה. ייתכן שחלקם יכולים לטפל בזה ולהיות בעלי נטיה רגילה, וייתכן שחלקם לא יכולים ונגזר עליהם לחיות כך כל ימי חייהם.

כמו כן, לא מדובר בזכות של אנשים לחיות כפי נטייתם. הרי אף אחד לא יכול בכלל, וגם אף אחד לא רוצה לכפות בכוח או בכלל אורח חיים מסוים על אחרים (להוציא שוליים קיצוניים וסהרוריים אשר אין לנו עסק בהם).

ובכלל, עצם הדיון איננו על אנשים אלו ואחרים הטועים ושוגים ואף לא על היחס המעשי אליהם. עיקר השיח והדיון צריך להיות במישור של הדעות וההשקפות.

מצד האיסור ההלכתי

אם כן, הדיון הוא קודם כל על איסור הלכתי ברור שיש במעשה זה. כמובן האיסור אינו בנטיה של האדם או במשיכה המינית לבן מינו, אלא האיסור הוא על עשיית המעשה האסור, וכל שכן על מי שחי בזוגיות כזו בקביעות.

מצד האיסור ההלכתי, יש טוענים שגם אם אנו סוברים שזה אסור אז עלינו להתייחס לזה כמו לכל מי שלא שומר מצוות התורה. כגון חילול שבת, או כאלו שאינם שומרים טהרת המשפחה, או אפילו משהו שיותר קשור לענייננו, חיים משותפים של אנשים עם נשים בלי חופה וקידושין. וכך יש להתייחס גם לבעלי נטיות אלו, ולאורח חייהם הנוגד כמובן את ההלכה.

ואכן יש לענות על זה ולומר שבאמת גם לגבי שאר העבירות שאנשים עוברים על דרך התורה, הרבנים והדתיים בהחלט מבטאים דעתם בברור, שאין זו דרך התורה. אבל לא יהיה זה מופרך לטעון שמה שמייחד את "הפולמוס הזה" הוא דווקא מצד המצדדים בלגיטימיות של נטיות כאלו, הם אלו שנלחמים באופן מיוחד נגד כל מי שמדבר נגד השקפתם זו, ויותר מאשר אדם המתנגד לשאר עבירות.

מלחמת תרבות

מצידם של הלוחמים למען בעלי נטיות אלו, לא מדובר רק במאבק על הזכות שלהם לחיות כפי שהם רוצים, שהרי אף אחד בעולם ובארץ לא מפריע להם לעשות מה שהם רוצים, אלא מדובר כאן במלחמת תרבות אידאולוגית עמוקה ומאד משמעותית. מדובר על השקפה אידיאולוגית, שטוענת שאין שום יתרון ומשמעות למשיכה מינית דווקא כלפי בן המין השני. אלא שכמו שיש יצורים שונים בעולם, כמו שיש גברים ונשים, כך יש בעלי נטיות מיניות שונות. כלומר יש כאלו שהם בעלי נטיה מינית "ישנה" גברים עם נשים ולהפך, ויש כאלו שלא, ואף נותנים לזה "מינוחים והגדרות מדעיות".

מתוך כך, הולכים הם צעד נוסף שגם חיי זוגיות ומשפחה אינם בהכרח איש עם אשה וגם לחיי שני גברים או שתי נשים יש ערך של זוגיות ומשפחה. בהמשך הדרך אף קמו מודלים כאלו, והם מגדלים ילדים (שנולדו מכל מיני "שיתופי פעולה" או מאומצים) ורואים בזה משפחה לכל דבר. בעלי ראיה זו כמובן מתנגדים ל"טיפולי המרה". אמנם יש להם גם טענה שיש כאלו שטיפול זה לא אפשרי לגביהם, ואם יעשה הטיפול הרי שיגרם להם נזק. אבל  גם בהתנגדותם לטיפולים יש גישה אידאולוגית, שאין שום ענין לטפל בזה, ושכך הוא העולם אשר בו קיימות כמה אופציות של נטיה מינית לאדם. כמה פעמים יצא לי לשמוע ששואלים על זה בעלי מקצוע בתחום הנפשי, והם בלי להסתתר מעלים במפורש טענה אידאולוגית, שאין מקום כלל לטיפול כיוון שזה בסדר גמור אם יש נטיה שונה.

על מה הוויכוח?

הוויכוח העיקרי הוא על האידיאולוגיה הזו. אנחנו - אנשי התורה והאמונה - סוברים, שאדם רגיל ונורמלי הוא בעל נטיה מינית של איש לאשה ולהפך, ומשיכה מינית של גבר לגבר היא לא נורמלית ונקראת בצדק "נטיה הפוכה".

נטיה כזו ודאי לא מתירה לעבור על איסור התורה של "משכב זכר", אבל זה לא רק איסור הלכתי חמור. יש כאן שאלה אמונית אידאולוגית עמוקה על משמעות חיי האדם בכלל, ומתוך כך מגמת הזוגיות והמשיכה המינית ומימושה.

כדי לברר בקיצור מה הענין בזה אתלה באילן גדול ואביא את דברי הרב קוק בספרו 'אורות הקודש' (חלק ג, עמוד רצז, אות לה):

"ההתעוררות של המדע החדש על דבר הנטיה הטבעית שיש לאיזה בני אדם מראשית יצירתם, ובשביל כך חפצים הם לעקור את המחאה המוסרית בזה, אבל דבר אלהינו יקום לעולם. וכבר פירש בר קפרא על זה, תועבה תועה אתה בה, שהיא נטיה רעה, שצריך אדם וכללות האדם להלחם עליה".

הרב קוק מדבר בדברים אלו על התפישה החדשה הנ"ל, שטוענת לנטיה הפוכה מולדת או מתגבשת באדם מצד טבעו ונפשו. הרב קוק אומר שטענתם היא שאין בזה בעיה מוסרית שדורשת מחאה, אלא זהו האדם וכך עליו לחיות. ועונה על זה הרב: "אבל דבר אלוקינו יקום לעולם".

אמירה זו מכוונת ודאי גם כלפי האיסור ההלכתי שקובע כאן הרב קוק, כמו שהיא עמדת כל הפוסקים עד היום, שגם אם זו נטיה בנפש ולא החלטה בחירית, אין זה משנה את האיסור האלוקי שאיננו משתנה לעולם.

אבל נראה שלא זאת היא עיקר כוונת הרב קוק במילים אלו, ולכן הוא ממשיך בציטוט מהגמרא. מדובר שם על דברי התורה (ויקרא יח, כב  כ, יג)  שמגדירה "משכב זכר" כ"תועבה" (במאמר המוסגר אוסיף שאין ביטוי נוסף כזה על עריות, חוץ מאשר באיסור "מחזיר גרושתו משנשאת") ובגמרא במסכת נדרים (דף נא ע"א) נאמר: "אמר לו בר קפרא לרבי: מאי תועבה... הכי אמר רחמנא: תועבה - תועה אתה בה". כלומר בנטיה הזו שאומר הרב קוק "שהיא נטיה הרעה", יש תעיה גדולה וקשה של האדם, ממגמת הבריאה ועניינו של הקשר המיני.

איש ואשה - יסוד באמונה

יסוד אמונת ישראל הוא שהעולם נברא מתוך מגמה אלוקית גדולה, שכל הכוחות והנטיות שבעולם אמורות לפעול על פיה ולמענה. ובתוך זה יש ענין מרכזי ומיוחד מאד לעניין חיבור איש ואשה, שהוא יסוד עצום בבניין העולם ולגביו יש במקורות של תורת ישראל בירורים חשובים על עומק האידיאל שדבר זה בונה בעולם.

יש לאידיאל זה גם "הגשמה" ברורה ונפלאה, בדמות הולדת ילדים והמשכת המין האנושי, ולכן ברורה האמירה לפי התורה שמשפחה נורמלית זה אבא ואמא וילדים שנולדו מתוך חיבור שלהם. וברור לפי השקפה זו, שקשר מיני שלא יכול להביא להולדת ילדים הוא בלתי ראוי.

אבל דבר זה עמוק עוד יותר. האידיאל של חיבור איש ואשה איננו רק הילדים. זה גם מתבקש מכך שלא כל חיבור בחיי זוג מביא לילדים, וגם יש זוגות של איש ואשה שלא זוכים לילדים ונאלצים לפעמים לאמץ "של אחרים". אלא הרעיון הוא, שבעצם החיבור בין איש ואשה יש ענין וערך גדול. רק כהמחשה לגישה של התורה אפשר להזכיר שחיבור איש ואשה נקרא ביהדות "קידושין", כיוון שזה פתח להופעת קדושה אלוקית וקידוש העולם מתוך כך. כל הגודל הזה נמצא גם בבסיס החיבור המיני הגופני, גם אם לא ממש מכירים ויודעים עליו.

אבל כל זה רק... בין איש לאשה!!! בין שני גברים לחלוטין אין דבר כזה!!!

רק בין איש ואשה טבע בורא העולם את המשמעות הרעיונית העמוקה הזו בקשר הגופני ביניהם. מתוך כך "זוגיות" ו"משפחה" של שני גברים חסרים כל מימד של עומק רוחני רעיוני ואינם יכולים להתחבר למגמה האידיאלית של העולם, ומתוך כך "זוגיות" כזו במישור המיני שלה, נעשית בהכרח ל"מוסד" של סיפוק דחף מיני בלבד בלי שום תוכן ומשמעות, וזה פירוש "תועה אתה בה".

אפשר להעיז ולהוסיף מה שאולי יקומם בעלי נטיה כזו, שהתעיה והטעות שיש כאן היא גם בענין הקשר בין אהבה לבין חיבור מיני. שאולי לפי הבנה אמונית זו גם אם יש ידידות ואפילו אהבה ביניהם, אין לזה ולא יכול להיות לזה בעומק הנפש שום קשר לחיבור המיני ביניהם, ושום ביטוי של זה לא יהיה בחיבור הגופני. כי יתכן בהחלט שגם רק בין איש לאשה טבע בורא העולם את הקשר בין העומק הנפשי לבין החיבור הגופני.

מתוך כך אפשר להבין את העובדה שלמרות שאין רצון וכוונה לפגוע בזכויות שלהם, יש אנשי ציבור דתיים רבים הנאבקים שלא לתת להם זכויות של משפחה. ועיקר ההתנגדות גם בזה היא כנגד האמירה האידאולוגית השקפתית הנ"ל שיש במתן זכויות אלו, שרואה בזה משפחה לכל דבר, שלזה קשה לאנשי תורה ואמונה להסכים.

ברור שיש כאן בשורש העניין ויכוח גדול בכלל על ערכי החיים ומגמתם, שנוגע להרבה תחומים ובאופן מיוחד בתחומים שקשורים למתירנות המינית. אבל כאמור בעניין הזה של נטיה הפוכה, זוהי תעיה גדולה וקשה, כפי שהסבירה הגמרא את הביטוי המיוחד של התורה, ומעבר לכך, כפי שנאמר לעיל, יש כאן מאבק אידאולוגי עקרוני שכנגדו יש להתקומם.

במישור הציבורי-תקשורתי

מתוך כך נעבור למישור הציבורי-תקשורתי. כוונתי באמירה זו ל"ציד מכשפות" וסתימת פיות נגד כל מי שמתבטא בניגוד להשקפה "המקובלת" בשיח המערבי על הנטיה הזו. כך בעניין הרב יגאל לוינשטיין שאמר, אמנם, מילים לא ראויות, אך תקפו גם את עצם ההשקפה שביטא, כך בעניין הרב אייל קרים שדיבר רק על השקפת התורה הנ"ל במילים עדינות וראויות, ועקב דבריו אלו הותקף ואף דרשו לפסול אותו ממשרת הרב הראשי לצה"ל. וכך כשהרב יעקב אריאל ביטא את השקפת התורה בזה (תוך כדי שביקר את הביטויים של הרב לוינשטיין) העיזה אשת תקשורת אחת לכנותו בביטויים נוראיים, ועוד מקרים שקרו בשבוע החולף.

מדובר בתופעה נוראה, של טרור אידיאולוגי ודיקטטורה תרבותית מקוממת. הגיעה העת שיבינו כל "הנאורים": אנחנו חולקים עליכם! איננו מסכימים לראיה שלכם! וזכותינו לחשוב כמו שאנחנו מאמינים וגם להתבטא בהתאם לכך, כל עוד אנו מכבדים בלשוננו כל אדם.

השקפה אידיאולוגית גדולה

בעיקר דברי אינני בא להתבכיין על ההתנהגות הבלתי דמוקרטית הזאת. אני בא להבהיר ולומר לכל התוקפים: אינכם מבינים בכלל במה מדובר כאן. לא מדובר ב"הומופביה" ולא ב"אי קבלת השונה" או חלילה "שנאת השונה", אלא מדובר בגישה של השקפה אידיאלוגית  גדולה, שאנחנו מחוייבים ואף רוצים לבטא אותה בקול, למען עולם גדול ולמען חיים אנושיים בעלי ערך ותוכן.

יתכן שגם "ההומופוביה" ברמה ההמונית שלה, נובעת בשרשה הפנימי מבריאות אנושית שחשה שיש בנטיה ההפוכה סתירה למשמעות של המיניות, גם אם איננה מבינה זאת בהכרה גלויה. כל זה כמובן לא מצדיק את הביטויים המכוערים שלה, לא של זלול וגנאי כלפי בעלי נטיה כזו, כל שכן לא של שנאה כלפיהם וודאי לא של אלימות ממש חלילה.

מול כל ההבנה הזאת עומדת ההשקפה "המערבית" ברובד האידיאולוגי כפי שהצגנו, כשהיא בעצם נלחמת באידיאל הזה, גם אם אלו שמבטאים אותה לא מבינים זאת.

מתוך כך יובן מה שהרב קוק כותב בסוף דבריו הנ"ל: "(שהיא נטיה רעה) שצריך האדם וכללות האדם להלחם עליה"! כלומר, זה אפילו לא מצטמצם בענין "דתי", מדובר בטובת האנושות כולה. וכל אדם נורמלי אמור לראות בגישה האחרת סכנה לתיקון העולם ועילויו, וצריך אפילו להילחם על זה. וכך נמשיך לעשות בעזרת ה' באומץ ובכבוד.