פתרון הקסם שיביא קץ לפיגועים

הרב נתנאל יוסיפון , כ' בתמוז תשע"ו

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

האמונה בביאת משיח בן דוד היא מעיקרי האמונה היהודית, והציפייה לו היא מוקד הכיסופים והתקוות בכל הדורות. אולם, לצד המשיח המוכר והמפורסם, עליו אנו מדברים תדיר, מסתתר לו בתלמוד (סוכה נב) ובתורת הנסתר – משיח נוסף, הלא הוא – משיח בן יוסף.

משיח מסתורי זה, הצפון בו רב על הגלוי, ובכל זאת גילו לנו עליו כמה פרטים. ידוע שיבוא לפני משיח בן דוד, ושעתיד הוא למות בידי 'ארמילוס' הרשע. הרמח"ל, הגר"א ותלמידיו והרב קוק עסקו רבות בהבנת עניינו של משיח בן יוסף, ואף הרחיבו וביארו את דברי חכמי הנסתר, שקראו להתפלל על משיח בן יוסף שלא ימות. לתפיסתם, משיח זה מייצג את התקופה שלפני ביאת משיח בן דוד, ואת תפקידם של בני התקופה, ואין זה בהכרח אדם מסוים.

אולם המסורת החסידית מייחסת לאחד מגדולי הצדיקים סיפור חיים המזהה אותו עם משיח בן יוסף. רבי שלמה מקרלין (שיום ההילולא שלו יחול ב- כב' תמוז) רגיל היה לומר: "אילו כבר רצה לבוא משיח בן דוד, משיח בן יוסף אוכל גם אני להיות בשעת הדחק! מה לי להתיירא וממי לי להתיירא? כלום אתיירא מן המוות? כלום אתיירא מהקוזק החיגר".

כמה פעמים ביקשו ממנו אנשי לודמיר, שיקבע דירתו אצלם, אבל הוא דחה את בקשתם. פעם אחת, באו אליו שלוחי לודמיר בל"ג בעומר. שאל אותם בצחוק: 'ומה עושים אצלכם בל"ג בעומר'? ענו השלוחים – 'אנו עושים כמנהג המקובל, יוצאים כל הנערים לשדות ויורים בחץ וקשת'.

'אם יורים אצלכם', אמר רבי שלמה בחיוך, 'הרי זה עניין אחר, אבוא אליכם'.

עבר רבי שלמה ללודמיר, ולאחר זמן – נלחמו הרוסים בפולנים וכבשו את לודמיר. המפקד הרוסי נתן לחייליו זמן של שעתיים לשלול ולבוז את העיר. אותו היום, שבת היה וערב חג השבועות היה. רבי שלמה עמד והתפלל בהתלהבות גדולה, בלי לשמוע ולראות דבר. והנה עבר בחוץ קוזק צולע, כשהרובה טעון בידו. הציץ הקוזק לתוך בית הכנסת, ואותה שעה אמר רבי שלמה בקול גדול – 'כי לך ה' המלוכה'.

והנה משך במעילו נכדו הקטן, שעמד לידו מלא פחד, והוא נתעורר מהתלהבותו. אותה שעה, ירה הקוזק, והכדור פגע בצלעו. הביאוהו לביתו, וחבשו את פצעו, אך הוא חלה מהפציעה ונפטר. אומרים ששמו של הקוזק החיגר היה – ארמילוס (על פי – אור הגנוז).

בסיפור זה גנוזה אולי גם גישתה של החסידות למשימתו של משיח בן יוסף. רבי שלמה מקרלין התבלט בייחוד בעבודת התפילה, (עניין המודגש עד היום חסידות קרלין, המחנכת לתפילה מתוך צעקות והתלהבות), ואף בסיפור זה הוא מוסר את הנפש על קידוש ה' מתוך תפילה. זוהי תפילה עד כלות כל הכוחות.

למסירות נפש זו הוא צעד מתוך הכרה וידיעה שכך עומד לקרות, התכונן לקראתה כל חייו, ועשה זאת כדי להמליך את ה' בעולמנו. בעת הדבקות של התפילה עצמה לא יכול היה להיפצע, (כמבואר על דוד המלך שבזמן לימוד התורה לא יכול היה מלאך המוות ליטול נשמתו – שבת ל), ולכן ביטל אותו נכדו הקטן מדבקותו.    

בספרים הפנימיים מבואר, שמשיח בן דוד יבוא רק אחרי שכל נשמות ישראל ימסרו את הנפש על קידוש ה'. כידוע, כל נשמה באה כמה פעמים בגלגול לעולם, ולעיתים – לכמה נשמות יש שורש משותף. לכן, בפועל – לא כל היהודים בעולם מתים על קידוש ה', אך כל הנשמות, כלומר – כל הבחינות הרוחניות של ישראל בעולם, מסרו פעם אחת את עצמם על קידוש ה'. (לכן, אמר רבי סלמאן מוצפי זיע"א, שהשואה קירבה את הגאולה בקפיצה אדירה, כי המון נשמות מסרו בשנים ספורות את הנפש על קידוש ה').

ההסבר לצורך במסירות נפש לפני ביאת גואל, נעוץ אולי בכך שמי שמוסר עצמו על קידוש ה' נדבק עד הסוף בה', שהרי נתן את כל כולו למען ה'. רק לאחר שכל ישראל נדבקו עד הסוף בה', יכול העולם להיגאל. (זוהי דבקות בה' מהצד העמוק ביותר, מצד 'סגולת ישראל'. ואעפ"י שעדיין לא שבו כל ישראל בתשובה מצד הבחירה בדרך התורה והמצוות, הרי מצד שורש נשמתם נדבקו בה'. כך "המשיח בא או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב", וכדברי הרב קוק – "כולו זכאי גם כולו חייב". מצד שיבה לחיי תורה ומצוות, לצערנו – עדיין חייב, אך מצד מסירות הנפש על קידוש ה' – כבר כולו זכאי).

עניין זה כתוב בכל סידור ספרדי קלאסי, ליד המילים בתפילת שמונה עשרה – "ומביא גואל לבני בניהם, למען שמו באהבה", כתוב - לכוון למסור את הנפש על קידוש ה'. בזה רומזים שהגאולה באה בזכות כל אלו שמסרו את הנפש למען שמו באהבה.

ואם כן – אולי זה עניינו של משיח בן יוסף שמת, שישראל מוסרים עצמם על קידוש ה' לפני ביאת משיח בן דוד.

וצריך להתפלל עליו שלא ימות. כלומר – יכול האדם למסור עצמו על קידוש ה' במוות, אך מדרגה גבוהה יותר היא להידבק בה' עד כלות - מחיים. (כידוע, שהבית יוסף ביקש שיזכה למדרגת מקדשי ה', כפי שזכה רבי שלמה מולכו הי"ד. וגילו לו מן השמיים, שיזכה למדרגה זו. והקשו על כך – הרי הבית יוסף מת בשלום על מיטתו, ואם כן – לא זכה למדרגת מקדשי ה'? וענו- זכה להגיע למדרגה זו בחייו, כאילו מת על קידוש ה').

ההילולא של רבי שלמה מקרלין סמוכה תמיד לפרשת פנחס הוא – אליהו. כמשיח בן יוסף, גם אליהו הוא מבשר ביאת משיח בן דוד. כיוסף, גם פנחס עניינו תיקון פגם הברית, ואליהו הוא מלאך הברית. ואליהו הוא מי ששאל נפשו למות (מלכים א, יט, ד), וכך מתוך תפילה עלה בסערה השמימה, ונשמתו ממשיכה בכולנו להרבות בתפילה ולבשר ישועה.

למדרגה זו של דבקות בה' עד כלות מחיים, זוכים בתפילה. המתפלל הגדול, נדבק כולו בה', ובזה מביא את הגאולה. שנזכה בתפילתנו להידבק בה', ואז – "ובלע המוות לנצח", והגאולה תבוא מחיים!