המטרה: ניצחון. רות סוף.

החברה בישראל מרובה בדעות קוטביות, מחלוקות עזות על הדרך כיצד לנווט את מדינת היהודים הקטנה והצעירה

איתמר סג"ל , כ' בתמוז תשע"ו

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

ר לי לאכזב, הצבא איננו ישיבה. אין תפקידם של החיילים ללמוד גמרא, לשמוע שיעורים, ולהחזיר את כל השאר בתשובה.

מנגד, הצבא גם איננו בית ספר תיכון, זה לא המקום לבחון את היהדות אל מול ערכי הדמוקרטיה או אל מול מושג הנרטיב הפלסטיני, לא לשם כך הוקם חיל החינוך. כל זרועות הצבא מחוץ למעגל הלוחם, בהם החינוך, הרפואה, יוהל"ם, דובר צה"ל, מערך הגיור ועוד, המטרה הסופית הינה אחת ויחידה: נצחון עם ישראל במלחמה מול אויביו.

גם גנדי ז"ל, דרש לפני כמה שנים לרסן את גלי צה"ל או לסגור את התחנה. לטענתו, התחנה אינה צריכה לעסוק באקטואליה. התחנה צריכה לסייע למערך המלחמתי על ידי הווי, בידור, מוסיקה ומורשת קרב. את האקטואליה, אמר אז גנדי, נתן לערוצים אחרים

כידוע, החברה בישראל מרובה בדעות קוטביות, מחלוקות עזות על הדרך כיצד לנווט את מדינת היהודים הקטנה והצעירה. יש מקום אחד בו חייבת להיות סטריליות ואחדות סביב מטרה אחת משותפת של הניצחון במלחמה. אי אפשר לנצח מתוך מחלוקות, מתוך שנאת חינם, ומתוך בלבול. קשה גם לנצח כאשר בין כוונות אתה אמור לקחת בחשבון את הנרטיב הפלסטיני.

בין חיל החינוך ובין הרבנות הצבאית לא אמור להיות כל פער. הפער בין חיל החינוך לרבנות נולד כתוצאה מהחלטה של חיל החינוך לחדול מהתעסקות בתפקידם של כל זרועות הצבא: חיזוק רוח לחימה, ביטחון בצדקת הדרך ובניצחון, לטובת כור היתוך מחודש: פלורליזם, פמיניזם ולהטביזם. בין אם יש לקדם זכויות להטבי"ם ובין אם לא, זהו לא תפקיד חיל החינוך בצה"ל.

גורמים שונים מאשימים את הרבנות הצבאית בהקצנה, בהדתה, בהשתלטות ובחדירה לתחומים שאינם שלה. אבל האמת הפוכה בתכלית: מי שמעל בתפקידו ושינה את ייעודו הוא חיל החינוך. מי שהחליט שהמושג 'ניצחון המלחמה' הוא מושג פוליטי ולא מושג צבאי, כפי שאמר בכיר בחיל, הוא ששינה מרוחו של צה"ל מיום הקמתו, הוא שיינה מרוחם של שאול, דוד, נביאי ישראל, מפקדי ההגנה, אצ"ל, לח"י, חטיבות הפלמ"ח ומקימי צה"ל. המוציא מחבירו, כידוע, עליו הראיה, וכל המשנה ידו על התחתונה.

בדבר אחד הם צודקים, שם בחיל החינוך. הרבנות נטלה  לעצמה תפקיד בו היא פחות עסקה בשנות הקמת צה"ל. אך הסיבה להתעצמות ענף תודעה יהודית בעשר השנים האחרונות אינו נובע מהשתלטות עויינת, כשיטתו של יגיל לוי וחביריו, אלא מתוך הבנה שחיל החינוך פסק לעשות מה שמוטל עליו, ויש כאן סכנה גדולה לחוסנו של צה"ל, וממילא סכנה לתפקידו של צה"ל: הניצחון במלחמה. ופיקוח נפש, כידוע, דוחה הכל.

בנוסף, טענת ההשתלטות משקפת את חוסר האונים של האליטה הישנה שמאבדת את ההגמוניה על הדעות. הם טוענים שהרבנות השתלטה ומתעלמים מעשרות אחוזים של שומרי מצוות או שומרי מסורת שנמצאים בכל מקום בצבא, לא כי הם רוצים לדחוק את החילונים, אלא כי ככה נראית החברה כיום וככה עובדת דמוקרטיה.

כעת, עם ההחלטה להחליף את הקח"ר, על הרבנות וחיל החינוך לשלב זרועות, לעשות שלום והתחיל לעבוד יחד, למרות המחלוקות. להתעסק במאחד, במוסכם. והכל, הכל לאור מטרה אחת ויחידה: ביטחון ישראל בארצו, ניצחון צה"ל במלחמה.