הפסד ידוע מראש

הרב אברהם בלס , כ"ג בתמוז תשע"ו

הרב אברהם בלס
הרב אברהם בלס
צילום: עצמי

אם נציב שאלה היפוטטית כזו. האם עדיף לאפשר נסיעת רכבים בשכונה חרדית בשבת אם יהיה ברור ב100 אחוז שבכלל המדינה פחות רכבים ייסעו בשבת.

אם נבחן את עמדת היהדות לשאלה מהסוג הזה, חושבני שהתשובה המוסכמת היא שכמה שפחות חילול שבת במדינה עדיף.

אולם לא נקבל כהפתעה אם יהיו יהודים בתוך השכונה שיאמרו שבשום פנים ואופן הם אינם מסכימים שיסעו בשכונתם בשבת, השאר לא מעניין אותם.

בספר 'מועדי הראי"ה' (עמ' תקלט) מביא הרב משה צבי נריה סיפור מרתק על תשובה של הרב קוק בנושא אכילת בשר בתשעת הימים. הרקע לתשובת הרב הייתה הקמת מטבח על כשר על ידי הפועל המזרחי. פתיחת המטבח הביאה לכך שציבור מסורתי גדול שבגלל שלא היה מטבח כשר, נכשל במאכלות אסורים במטבח הפועלים הכללי, עבר לאכול במטבח הכשר. השאלה ששאלו את הרב קוק היא מה עושים בתשעת הימים בהם נאסר לאכול בשר.

אם לא יגישו ארוחות בשריות, חלק מן הפועלים המסורתיים עלול לאכול המטבח הכללי מאכלי טריפה. תשובת הרב קוק הייתה 'יאכלו ענווים וישבעו'. לא רק שמותר להכין מאכלי בשר בתשעת הימים במטבח הכשר, אלא גם אלו שאינם אוכלים בשר מותר להם לאכול בשר, שהרי מדובר כאן בסעודות מצווה, יהודים אלו מצילים חלק מהציבור המסורתי מאכילת אוכל שאינו כשר. עיקר היהדות היא הראייה הציבורית שלה.

המושג ההרסני ביותר כלפי היהדות הוא המושג דתי. בתקשורת ובדעת הקהל ברגע שמתייגים את הדתיים, ממילא עולה הרושם שרוב עם ישראל דעתו הפוכה מדעתם של הדתיים, וזו היא בדיוק קבורה מחוץ לגדר.

כאשר אנו מדברים למשל על נושא השבת ביהדות האם רק אלו שמכונים דתיים נושא הפרהסיה של השבת חשוב להם. האם לא פגשנו עשרות אישים מרכזיים החל מברל כצנלסון שלא שמרו על מצווה קלה כחמורה שהתבטאו בצורה נחרצת נגד פגיעה בפרהסיה בחומות השבת. מעניין היה לעשות סקר כמה מתוך הציבור הכללי תומך בחילול שבת בפרהסיה. סביר להניח שנופתע מהתוצאות.

כאשר מפלגת הבית היהודי פותחת את שירותיה. והדבר החשוב ביותר הוא הסכמה עם העקרונות ואנו רואים שלא מעט שאינם חובשי כיפות מצביעים לטובת ערכים אלו, וגם רבים מאלו שאינם מצביעים עושים זאת רק בגלל פחדם שהשמאל יעלה לשלטון. חושבני שהגיע הזמן להשתמש פחות במושג דתי. ישנם ערכים ועקרונות רבים שמקובלים על רוב הציבור, גם כאלו שלא מוגדרים דתיים ואסור בשום פנים ואופן לתייג את שומרי התורה כקבוצה בפני עצמה ולבדל אותה בכך מן הציבור הכללי.

העליתי את הנושא דווקא עכשיו בגלל שהאקטואליה זימנה לנו דוגמה מצוינת. ראש העיר ירושלים מר ניר ברקת אמר שהוא לא ישתתף במצעד הגאווה כדי לא לפגוע ברגשות הדתיים. תיוג חמור כזה כבר מזמן לא שמענו. האם רק 'הדתיים' מתנגדים למצעד הגאווה.

רוב מוחלט של הציבור רואה בהחצנה של הקהילה הגאה פגיעה במוסד המשפחה ומתנגד לכך. אנו גם רואים ושומעים על מעשה אלימות כנגד הקהילה הגאה שלא מתבצעים על ידי חובשי כיפה. להגיד שרק ל'דתיים 'הדבר מפריע זאת אמירה שאסור לה להיאמר. אנו קוראים לראש העיר לחזור בתשובה ולומר שהוא אינו מסכים להיות נוכח במצעד המוחצן, כיוון שהוא סובר כמו רוב מוחלט של היהודים בארץ ישראל, חובשי כיפה וחובשי כיפת שמיים שפגיעה בערכי המשפחה היא מעשה שאינו ראוי. גם לו יצויר שבאופן פרטי ראש עיר מסוים לפני שהתמנה לראש עיר נכח במצעדי גאווה, ברגע שהתמנה לתפקיד ציבורי עליו לאמץ ראייה ציבורית ולהימנע מלהופיע במצעד כמו זה.

רוב הציבור במדינה יודע שהציבור האמוני הוא ציבור שנושא על נס ערכים, אידאלים, מסירות, אהבת ישראל גדולה ועוד ובחלקו הגדול מיישם בפועל יסודות אלו, והוא משתוקק בסתר לבו שציבור זה יוביל את המדינה ויוציא אותו מבור החומרנות וההישגיות. אבל מה לעשות שאנו משתתפים במשחק של השמאל הקיצוני שמתייג את הציבור, וממילא בקלות רבה הוא יכול להשחיר את פניו ולסכסך בינו ובין הציבור הכללי. הגיע הזמן להפסיק עם שיתוף הפעולה הזה.