אחותי התאומה

יורם דורי , א' באב תשע"ו

יורם דורי
יורם דורי
עצמי

הדיון הציבורי על מה שמכונה "חטיפת ילדי תימן", העולה ויורד מדפי העיתונות אחת לכמה חודשים, הביאני להרהר בסיפור אנושי מעניין שרב בו הדמיון לפרשה זו. מדובר בסיפור שקשה להבחין בו בין הדמיון למציאות והמוכר לי היטב (מידע אישי).

מדובר בלידה בבית החולים "אסותא" (ברחוב ז'בוטינסקי) בתל אביב ביום א' בתשרי תשי"א (12.09.50) להורים קשיי יום. הוריו שהגיעו מגרמניה ומאוסטריה וחיו בדירת חדר קטנה עם מטבחון קטנטן ועלוב בליבה הפועם של תל אביב. לזוג היה ילד כבן 8 – מוכשר עם יכולת סיפורית יוצאת דופן.

קודם ללידה, בראש השנה, עברה האם לפחות שתי הפלות יזומות משום (כפי שסיפרה לבנה) "ידענו שאין לנו דרך לפרנס ילדים נוספים ולהקנות להם חינוך טוב, בריאות מושלמת ומעל לכל ערכי מוסר ואנושיות ראויים".

ההיריון, כך סופר על ידי אמו של נשוא הסיפור היה לא קל. הבטן ענקית. החמסינים של ספטמבר הכו בהריונית ללא רחם. ומעל לכל ערב ראש השנה תשי"א שרר בתל אביב שרב כבד עוד יותר מהמקובל בתקופה זו של השנה.

במהלך ארוחת צהרים חגיגית בבית קרובי משפחה לרגל ראש השנה הרגישה האם כי הגיעה שעתה ללדת והובהלה (איני יודע איך) לבית החולים "אסותא" בתל אביב.  לא לשכוח שמדובר ב-1950 וגט טקסי טרם בא לעולם.

"מיד כשילדתי נמסר לי כי היה זה הריון של תאומים- בן ובת"- כך סיפרה האם. לדברי הרופאים התאומה לא התפתחה במהלך ההיריון כבר מסוף החודש השלישי וזאת כיוון שהתאום הזכר "אכל את כל האוכל (ציטוט מדבריה)" כלומר במונחים הנהירים לנו היום היולדת סיפרה שנמסר לה שכל ההזנה הלכה לעובר אחד מבין השניים ועל כן התאומה לא שרדה.

לימים, אחרי שנים רבות מאוד התאום נישא הוליד ארבעה ילדים. מאחד מבניו נולדו לו  (נכדים-תאומים זהים-שההיריון והלידה לימדו אותו פרק בהלכות סיבוכי הריונות תאומים. למדתי על תופעה זו של חיבור במערכת ההזנה העוברית הנקרא בלשון המקצועית TTTS (twin to twin transfusion syndrome  ). נמסר לי כי זוהי תופעה הקיימת רק בתאומים זהים הנמצאים בשק הריון אחד. לימוד עצמי שהעלה בי את הספק שאולי האם היולדת (ב-1950) הוטעתה או טעתה בבית החולים לגבי הילוד השני באותו הריון תאומים. מה שמעלה את התהייה שאולי בגלל הידיעה על המצב הכלכלי הלא פשוט נחטפה התאומה רחמנא ליצלן ונמסרה לאימוץ.

זאת ועוד, הבן הבכור במשפחה שהתפתח והפך לסופר שפרסם לא מעט ספרים ( אם כי נפטר בגיל צעיר ) התמחה בהמצאת סיפורים דמיוניים לאח הצעיר. בחלק מאותם סיפורים שסיפר ושכתב תמיד הופיעה התאומה (ההיא שלא התפתחה בהריון) כאדם חי והיוותה עמוד תווך בעלילות. אפילו שם ניתן לה בסיפורי הערש- רעואלה. היום, אני תוהה האם היה זה פרי דמיונו של האח הבכור או אולי שמע משהו  שלא היה אמור לשמוע בסמוך ללידת התאומים. הרי כבר היה כבן 8 שנים באותה עת. הואיל ואותו אח כבר אינו בין החיים אין לי דרך לברר סוגיה זו.

אם בכך לא די כדי למצוא פתרון לתעלומה הרי שבמשפחה המופיעה בסיפור זה לעגו במשך שנים לדוד (יוסף שמו) שהתקשה במשך שנים בעברית כמו רוב העולים היקים-אלו שהגיעו ארצה מגרמניה ומאוסטריה. המעשה שהיה כך היה, בסיפורי הנוסטלגיה המשפחתיים סופר כי באותו ראש השנה, טרום עידן הטלפון החכם והטלפון בכלל התכנסה כידוע המשפחה לארוחת חג בבית דודים אחרים. בשעות הערב חזר לבית הקרובים האב המאושר מלידת בנו כדי לאסוף את הבכור ולהחזירו הביתה.

האב, קורן מאושר סיפר לבני המשפחה על לידת בנו. הדוד (אותו אחד שלעגו לו שנים כמי שאינו מבין עברית כראוי) התווכח עם האב המאושר ואמר לו: נולדה לך בת. האב, די נדהם, השיב כי אחיו הוזה : "הייתי בבית החולים וראיתי שנולד לי בן". הוויכוח בין השניים עלה לטונים גבוהים שבסיומו שלף הדוד של הילוד קלף מנצח ואמר : צלצלתי לבית החולים (בטח הלך קילומטרים לחפש טלפון) ואמרו לי שאשתך ילדה. אמרתי תודה ורצתי חזרה לכאן. גלי הצחוק של תיאור אותה שיחה נמשכו עד לפטירתו של אותו דוד. בני המשפחה חזרו ואמרו כי לו רק לא היה טורק את הטלפון אחרי המילה "ילדה" היה מבין שההמשך היה "ילדה בן"  אבל הוא סבל מסגירה מוקדמת (תופעה דומה לפליטה מוקדמת) של השיחה לבית החולים והחמיץ את ההמשך.

היום, משצפו, מחדש, סיפורי ילדי תימן אולי ניתן לחשוב שאולי הדוד לא טעה ואכן נאמר לו שנולדה בת.

מהיכרותי המאוד קרובה עם נשוא הסיפור מעולם לא נתקלתי אצלו במחשבה ש"חטפו" את אחותו. לא אז ולא היום.  לא חטיפה ולא מסירה לאימוץ (מרצון או שלא מרצון). הנושא לא השפיע על מהלך חייו לא עורר אותו לחקירות ולא לדרישה לחשיפת מסמכים.

אני משוכנע כי הספור  של הריון תאומים שאחד מהם לא התפתח הוא הספור הנכון  גם כיוון שבמשך יותר מ-65 השנים שחלפו מאז הלידה לא קמה וצצה איזו רעואלה שאמרה: "נחטפתי, נמסרתי לאימוץ ואתה אחי".

אגב, והילד הזה הוא אני.