למה דווקא אסתר?

"הפעם היחידה בה מופיעה המילה דת בתנ"ך היא במגילת אסתר – מגילה שערורייתית, הזוי שבכלל נכנסה לתוך התנ"ך הקדוש שלנו. מגילה שכולה דוויה, שם ה' לא מופיע בה אפילו פעם אחת."

כך ובמילים בוטות וחריפות נוספות אשר קשה מאוד לכל נאמן לתורת משה לשומעם, תקפה מרצה בכירה של חיל החינוך המשתייכת לישיבה החילונית "בינה" את מגילת אסתר. זאת, כאשר הוזמנה לדבר בפני מפקדים מחיל השריון על "יהדות חילונית".

מגילת אסתר היא חלק בלתי נפרד מהיהדות. אחת הפעמים הראשונות בהם ניסו שונאינו להשמידנו בשואה חוקית למהדרין עם אישור וחתימה בטבעת המלך. מה כל כך שלילי במגילת אסתר שראתה אותה מרצה לדבר נגדה? ואיך כל זה קשור לנושא עליו באה לדבר?

האם קיימת יהדות חילונית?

בהגדרה הציבורית, חילוני הוא אדם שאינו מקיים או אינו מקבל את קיומם של התורה ומצוות. היהדות לעומת זאת, מלאה בחוקים ומצוות תורניים אשר תפקידם להביא לידי ביטוי את הערכים התורניים הכלליים. אז מהי "יהדות חילונית"? האם בכלל אפשר לומר את שתי המילים הללו בכפיפה אחת?

ה"יהדות החילונית" טוענת שהתורה היא כמו שאר חכמות העולם. לתפיסתם, התורה אמנם מציגה בפנינו ערכים גדולים וחשובים, אך בידינו הבחירה אם לקחת אותם לחיי היום יום שלנו והיא איננה מחייבת. התורה היא סט ערכים כללי שעם ישראל יצר או קיבל במהלך שנות קיומו והיא בעלת ערכים נשגבים. אולם, בניגוד לתפיסה האורתודוקסית, אין כאן משהו שיורד לפרטי החיים.

בהתאם, המעשים היוצאים מערכים אלו, כפי שהן מוצגים בתורה כמצוות מחייבות אינם כל כך מהותיים. מבחינה זו, התורה "משתנה", בעבר הייתה יותר רלוונטית, היום המצב שונה. אפשר לקבל את הערכים הכלליים בלבד ללא המצוות שהפכו להיות פחות רלוונטיות במרוצת הדורות. לתפיסתם כמובן.

תורת חיים

בניגוד מוחלט לתפיסה זו – עומדת מגילת אסתר. מגילת אסתר מלמדת אותנו להתבונן על המציאות היהודית כאל מציאות חיה המתבטאת בפועל. היא מלמדת אותנו את האידיאל העתידי, בו אין כלל סתירה בין העולם הרוחני לעולם המעשי והם ניזונים זה מזה. מרדכי היהודי, היה יושב בסנהדרין, מתעסק בכל הוויות התורה האלוקית וללא שום סתירה היה מתהלך בארמון המלך ושותף בתהליכים המדיניים עד הפרט האחרון. במגילת אסתר לא כתוב שם ה'? זה נכון, כי המתבונן במגילה מיד רואה שכולה שם ה' אחד גדול בתוך המציאות הטבעית. הוא פשוט שם, נמצא בכל חלקי המגילה ועל כן לא צריך לכותבו.

אסתר המלכה, צדיקה ואידיאליסטית שאין כדוגמתה – מוותרת על כל חייה ושאיפותיה הפרטיות בשביל הכלל כולו. ערכים כאלה, לא יכולים להיות שכליים בלבד, לא יכולים להיות מנותקים מהמציאות כאילו הם נחלת בית מדרש "חילוני" החסר כל ביטוי מעשי – הם מחויבים להיות בתוך המציאות, בפועל. אחרת, הם מאבדים מערכם.

"התנ"ך הקדוש שלנו", אמרה המרצה הסוררת. בטח קדוש, כשהוא בצד ללא מעש וחשיבות, כשהוא לא מחייב אותנו ולא מזיז אותנו מהכורסא – אז הוא קדוש בעיניה. אנחנו קמים כנגד האווילות הזו וצועקים – התורה היא תורת חיים, מופיעה בתוך המציאות, גם במהלכים המדיניים הכלליים ובפרטי המצוות. אין דבר כזה יהדות חילונית. התורה, זו המביאה את המוסר האלוקי, דבר ה' אל האדם, אינה עושה זאת בעבור יישאר כמשהו מנותק מהעולם המעשי. העולם התורני הוא עמוד השדרה ונשמתו של העולם המעשי, מופיע בתוכו בפועל, נותן לו תוכן ומחייה אותו.