מי שומר על ירושלים?

שמואל בן חמו , ד' באב תשע"ו

שמואל בן חמו
שמואל בן חמו
עצמי

תקופת בין המצרים היא תקופה קשה לעם ישראל. עלינו להתאבל על הגלות המרה וחורבן שני בתי המקדש. אבל הנביא זכריה מבשר לנו שימי הצום יהפכו לימים של שמחה. כמו שכתוב: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. (זכריה,ח,יט). 

הרב חיים כהן "החלבן" לומד מדברי זכריה שאם ימי הצום של עכשיו יהפכו לשמחה גדולה זהו סימן שימים אלה מכילים אור מיוחד שנסתר כרגע. 
המשך המאמר מבוסס על פירוש "טללי חיים" על חומש דברים של הרב חיים כהן. 

אנחנו מתאבלים וחיים בעצב כאשר אנחנו מרגישים בחוסר גדול. ככל שנחשוב על החיסרון שלנו ומצטערים על כך מעומק ליבנו אזי אנחנו מעוררים בשמים כוחות שיפעלו למלא את החוסר הזה. לכן כתוב בתלמוד שכל מי שמתאבל על חורבן ירושלים יזכה להשתתף בימי השמחה שהם בנין ירושלים ובית המקדש. 

כמו שכתוב: "וחכמים אומרים כל העושה מלאכה בט' באב ואינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה שנא' (ישעיהו סו) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה מכאן אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה" (תלמוד בבלי תענית דף ל). 

למעשה האבל הוא הכנה ותפילה לימים של שמחה ושלימות. כאשר מתבוננים במה שחסר לנו אנחנו פועלים למלא את החסר. השמחה מבטאה את ההרגשה של שלימות והשגת המטרה. 

כמו שכתוב בפרקי אבות: "בן זומא אומר:...איזהו עשיר השמח בחלקו" (אבות ד,א). האדם שאינו מרגיש את החוסר מוגדר כאדם עשיר ושמח. האם זה הזמן לדרוש מהקב"ה את הגאולה השלמה ובנין בית המקדש השלישי? אולי אין מקום לדחוק את הקץ כמו שעשו המעפילים לאחר חטא המרגלים? 

ה"חלבן" כתב שלאחר שמיליוני יהודים הצליחו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה זהו סימן שהגלות המרה הסתיימה. השואה היא הסימן של סיום עונש הגלות והתחלה של תקופה של נחמה ופיוס בין ישראל ובין הקב"ה. " ברוך ה', סרה קללת הגלות, ריצינו את העונש הנורא, ודמם רבים נשפכו מאמתנו על כך.....כעת אנו בדור של נחמו נחמו עמי. על כן הדרישה לבית המקדש ולבניינו בדורנו, אינה עזות מצח, ובנין הארץ לחונן עפרה אינה חוצפה." (הרב חיים כהן טללי חיים, דברים דף קכז-ח). 

לכן כל מי שעוסק ביישוב הארץ בכל חלקיה, קורא לחדש את עבודת הקרבנות ולבנות את בית המקדש השלישי פועל נכון. מי שכואב את מה שמתרחש בהר הבית ובירושלים ולא מסתפק בסטטוס-קוו של כניעה למוסלמים, פועל למען הגאולה השלימה. נראה לומר שרבים בין העולים להר הבית והפעילים להפצת תודעת המקדש בקרב עם ישראל מרגישים כך. לכן הם עושים מעשים ומעודדים את אחיהם להשתתף ולהצטרף אליהם. 

ה"חלבן" מפרש את דברי נבואה של ישעיה בצורה נפלאה ואקטואלית: עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים--כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלַּיְלָה תָּמִיד, לֹא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים, אֶת ה'--אַל-דֳּמִי, לָכֶם.: וְאַל-תִּתְּנוּ דֳמִי, לוֹ עַד-יְכוֹנֵן וְעַד-יָשִׂים אֶת-יְרוּשָׁלִַם, תְּהִלָּה--בָּאָרֶץ. (ישעיה סב, פסוקים ו-ז). "המזכירים הם אותם המתעוררים לבכות על חורבן ירושלים וגלות ישראל מארצם. ...לבבם מחובר בכל עת אל ירושלים בתפארתה, אל עליית ישראל לרגל ואל עבודת המקדש ודבקות ישראל בשלמות בה' יתברך ולפיכך כשמביטים על המצב בהווה, הם מרגישים כסכין בבשרם את הליקויים, את הפער האדיר בין תפארת ירושלים וכבוד ישראל וקדושתם, ובין המצב בהווה. ....דבר זה הוא אשר מביא את הגאולה, הוא אשר דוחק באור העתיד להתקדם ולהתקרב אל ההווה ולהאירו. " (הרב חיים כהן טללי חיים, דף קכג). 

הלוואי שנזכה להיות חלק מאותם השומרים המוזכרים בדברי הנביא. המלבי"ם מכנה את אותם השומרים: הצדיקים של הדור. 
כמו שכתוב: "בל תניחו אותו שהוא ישתוק, ובל תשתקו עד יכונן ויגמר הבנין, ועד שישים את ירושלים לתהלה ולשם. (והשומרים האלה הם הנביאים והצדיקים שבכל דור)." (מלבי"ם ישעיה סב,ז). 

הלוואי שנזכה להיות חלק מאותם הצדיקים המתאבלים בכל לבבם על ירושלים, עושים מעשה כדי להפסיק את החילול ה' שמתרחש בהר הבית ומעוררים את העם לפעול לבנין ירושלים. כך נצעוד בראש מורם לעבר הגאולה השלימה בב"א.