הפעם שלי צודקת

איתמר סג"ל , ה' באב תשע"ו

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

תכניתו של הרמטכ"ל אייזנקוט להגבלת כספי התרומות לצה"ל והפנייתם לטובת קרן ללימודים אקדמיים היא לא פחות ממהפכה, לכל הבקיא בשיטת התרומות בצה"ל.

בכל בסיס כמעט קיים מועדון כושר, בית כנסת, שק"ם או פינות ישיבה וצל, לזכותו של תורם זה או אחר. ככל שרמת הנחשבות של היחידה עולה, כך כמות תרומות עולה, והשמיים הם הגבול.

חייבים לציין שמדובר במהלך לא פשוט. יחידות רבות מצטיידות בעזרת כספי תרומות בציוד לחימה חשוב ומועיל. בתור חייל סדיר בחורף קר במיוחד לא הייתי מוותר על הפליז האיכותי שקיבלתי הודות לתורם, קרוב משפחתו של אחד הלוחמים בפלוגה, בטח לא תמורת מעיל צהל"י עבה ומסורבל.

שלי יחימוביץ', בפוסט סוציאליסטי עם ניחוחות טובים של געגוע לקומוניזים אהוב, שיבחה והיללה את הרמטכ"ל על החלטה אמיצה, שתביא שוויון בכנפיה לכל חיילי צה"ל, לוחם וג'ובניק כאחד, סיירת ועורפית יחדיו ירונו. "מדוע שהתורמים יחליטו לאן ילכו כספי התרומות?" תהתה, וואלה. אז זהו, שבדרך כלל תורם מחליט לאן הכסף שלו הולך, פשוט כי זה הכסף שלו. מדינת ישראל איננה מדינה קומוניסטית, למרבה המזל, וכל אדם רשאי, לאחר מגבלות ורגולציות מצד המדינה, לעשות בכספו כרצונו. גם על פי התורה, לאחר שאדם מחוייב לתת מממונו לעניים ולהעניק הלוואה לנזקקים, וכופין על הצדקה, אדם חופשי לעשות בכספו ברצונו, כולל לבחור למי הוא תורם ולמי לא.

אבל הפעם, ורק הפעם שלי פשוט צודקת. לכל אדם מותר לבחור את מקום התרומה, אבל לתרום לצה"ל זה לא חובה או צדקה או תרומה רגילה אלא זכות גדולה. הצבא לא מחזר על הפתחים, אלא מאפשר בטובו ליהודי הארץ והעולם לקחת חלק במפעל הציוני הגדול ביותר במדינה. מדינה שמכבדת את עצמה, צבא שמכבד את עצמו לא נזקק לתרומות, אפילו אם דבר זה יבוא על חשבון פחות פליז או כובע יחידתי. בכל מצב בו אדם נמצא בפוזיציה של מקבל, הוא נמצא תחת הנותן, וידו על התחתונה. זו הסיבה שאנו כל כך נזעקים מתרומותיה של הקרן החדשה לישראל, וזו הסיבה שרבים המתנגדים לכספי התרומות של נוצרים מארה"ב ומאירופה. כי מי שמקבל, מושפע מהנותן, כך דרכו של עולם.

השלב הבא הוא הפסקת השנורר של מדינת ישראל מקום המדינה ועד עתה, מכספי משלם המיסים האמריקאי. מאד קשה לוותר על מליארדי דולרים. אבל הכסף הזה עולה לנו בדבר היקר ביותר: עצמאות המדינה. כל עוד אנו צה"ל שותה את כספי אמריקה לטובת ציוד לחימה חדיש, אין למדינה לעקם את האף כאשר האמריקאים סבורים שמותר להם לומר לנו מה לעשות. בארה"ב מבינים את זה, ושווה להם להוציא סכומי עתק בשביל הפרובינציה שלהם במזרח התיכון. את הביזיון הלאומי הזה יש לחדול. כאחרונת המדינות הנזקקות באפריקה הענייה אנו מחזרים אחרי נדיבותם של האדונים מארה"ב, וכדי ביזיון וקצף.

אינני יודע כיצד יבנו עכשיו בתי כנסת, ומה בדבר תרומת ספרי תורה, ושאר עניינים שאינם חלק מהתקציב הקבוע של צה"ל, וככל הנראה הדברים יתבררו בהמשך. ביקורות רבים היו לנו על הרמטכ"ל בחודשים האחרונים, הרבה סביב החלטות שפגעו לדעתנו ברבנות הצבאית וביהדות בכלל בצה"ל. כשאפשר לשבח, אנו הראשונים בתור.