שינוי הרגלים

אסתר אברהם , י"ז באב תשע"ו

אסתר אברהם
אסתר אברהם
צילום: עצמי

סמוך לשבת התנפצה שמשת דלת ביתנו.

הזגוגית מחוסמת ולכן לא נפלו הרסיסים אלא נשארו במקומם מנופצים בהמתנה לזגג מקצועי שיפרק ויחליף לחלון חדש.

שמתי לב לדבר מעניין: כשאמרתי לשכנה תראי מה קרה לנו, היא עונה לי "חשבתי שעשיתם משהו חדש ופתאום אני רואה שבעצם התנפצה לכם השמשה..."

בשבת שוב, אני שומעת את ילדתי אומרת לאורחת שלה: "צריך לסגור את הדלת בזהירות שהזגוגיות לא יפלו" והחברה עונה לה "הייתי בטוחה שככה הדוגמה של הדלת לא חשבתי שהחלון שבור"

אולי זו ההשפעה של האמנות המודרנית, שהתרגלנו לקבל כל מיני עיצובים יוצאי דופן בהשלמה... יש לכך יתרונות אבל לא בזה אני רוצה להתמקד.

כמה דברים בחיים שלנו מנופצים או לא כפי מה שהיינו רוצים שיהיו ואנחנו כל כך רגילים לשיבוש עד שלא נראה לנו שמשהו כאן צריך שנוי, שיש כאן פרט הלוקה בחסר. שיש כאן סכנה שאם לא נטפל במפגע הוא עלול לפצוע מישהו...

הראשון שבהם הוא חסר לאומי. בית המקדש.

לא התבלבלתי, חלפו שלושת השבועות ובתוכם תשעת הימים ותשעה באב, אבל עדיין אפשר לשים לב שהבית הנכסף איננו, שאנחנו בחסר, שלא כך אנחנו אמורים לחיות את חיינו.

אם נתבונן פנימה אל תוך עצמינו - אל דפוסי החיים שלנו. אלו מהם היינו רוצים לשנות, אך אין לנו מוטיבציה לעשות משהו בעניין, אז אנחנו מתעלמים, ולפעמים אפילו מתכחשים ומאשרים לעצמינו ש"ככה זה וזהו זה." "ככה אני" "אין מה לעשות" "שהאחר ישתנה"

החיים נועדו לדינמיקה, לתנועה, אחרת אנחנו מתייבשים בהדרגה ומזדקנים מוקדם מידי. הזדקנות פיזית, מנטלית ורוחנית.

וזו סכנה אפילו יותר גדולה מחלון מנופץ.

כשאין לנו נכונות לעשות שינויים בדפוסי ההתנהגות שלנו, אפילו שינויים קטנטנים, הגוף –נפש, שהוא הדובר הנאמן של הדפוסים שלנו, מתקבע לפי ההרגל.

כשגוף מתקבע יש פחות זרימה בתוכו, פחות ופחות חיים באזור המקובע ואז עלולה להתפתח מחלה או כאב באזור.

לא כדאי ולא נכון להשלים עם דפוסים בתוכנו שבידנו לשנות אותם.

כשנשאל המשיח מתי יגיע? הוא עונה "היום! אם בקולו תשמעו!"

הרגע אנחנו יכולים לגאול את עצמינו, אם רק נבחר להתבונן, אם רק נבחר לשים לב שיש מפגעים בתוכנו שכדאי לפנות אותם ולהחליף במשהו חדש. אחר. שונה.

היכן החלון המנופץ שלך?

אם יש בך הרגל להגיב באופן מסויים לסיטואציה מסויימת, יש אפשרות להגיב אחרת. אפילו לא כ"כ משנה איך אחרת, העיקר שמשהו יזוז, ישתנה ומשם כבר ימצא האופן איך הכי נכון וטוב להגיב.

אם את/ה לא מעשי/ת ולא מבצע/ת מטלות, קח/י כל יום מטלה ופשוט בצע/י אותה. ואם את/ה בעודף מעשיות השאר/י מידי יום מטלה אחת לפחות למחר...

אם את/ה חייב להיות בנתינה נסה לתת פחות ואם את/ה לא נותן/ת כלום מעצמך – התחל/י לתת משהו קטן.

אם את/ה שותק/ת בשיחה התאמץ/י להגיב ולומר משהו. אם את/ה תמיד חייב להגיב בכל שיח, יש לך הזדמנות לנסות את השתיקה...

העיקר לא להשאיר את הזגוגית כמו שהיא ולהתעלם ממנה, כי לא ככה היא אמורה להיות, יש כאן מפגע שצריך לטפל בו.

כשתתחילו לנהוג אחרת מההרגל, פתאום תבחינו שמשהו בחוץ משתנה ואז תדעו שהשמשה הפנימית אצלכם התחלפה בחדשה. תתחדשו!

אסתר אברהם מטפלת גוף-נפש בשיטת "עוצמת הרכות" ester166@gmail.com