ענישה קולקטיבית

מאיר גרוס , י"ח באב תשע"ו

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

אתמול נפלה רקטה בשדרות. היא לא כוונה כלפי אדם מסוים שעשה עוול למישהו. היא אמורה הייתה לפגוע בקולקטיב שנקרא שדרות. בעצם, ביהודי שדרות. היום גם היה פיצוץ בתורכיה.

נהרגו שם 50 איש, אישה וילד, בידיו של ילד בן 12. הרוצח לא הכיר אף אחד מקרבנותיו. הוא גם לא פעל כי מעשיהם ודרכם פגעו בו באיזשהו אופן. הוא רצה לפגוע בקולקטיב כולו.

מול מעשים כאלו, יש צדקנות רבה בטענות נגד ענישה קולקטיבית. כי מי שמפעיל רצח והרג כלפי קולקטיב צריך להיות מודע לזה שגם הקולקטיב שלו ייפגע.

האמריקנים הפעילו ענישה קולקטיבית נגד תושבי הירושימה ונגאסקי היפנים. הבריטים הפציצו את דרזדן. כתגובה, כן כתגובה, על הפצצה עיוורת של עריהם במטוסים ובטילים. מעשים כנגד קולקטיב הם כמעט בלתי נמנעים במקרים כאלה. והפרט סובל. גם אם הוא לא עשה מאומה. לא פעם הענישה נועדה להבהיר לקולקטיב שהוא חייב לבחור. כשסביבתו מפעילה אלימות הוא יכול למחות או לשתוק. להצטרף- באופן פעיל או בפאסיביות תומכת, או להתנגד. ענישה קולקטיבית מבהירה לו שהוא אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו.

אנו עם שהפעילו כלפיו ענישה קולקטיבית לאורך כל ההיסטוריה. לא הייתה מדינה שלא גרשה את היהודים אזרחיה, רק בגלל הקולקטיב שהם שייכים אליו. לא הייתה העמדה לדין, לא היה אישום פלילי. רק הזיהוי הקולקטיבי הצדיק בעיני מבצעי הפשעים, את מעשי עצמם. לא מכבר צוין יום השנה לטבח בתרפ"ט ביהודי חברון, מוצא, עזה ועוד. הרצח הקולקטיבי שלהם לא גובה בהעמדה לדין על מעשים נוראיים שעשו. לא היה תוצאה של משפט או אפילו אישום כלשהו. עצם לידתם לעם קדוש, נתנה דרור ליצרי שכניהם –וחבריהם!- המוצהרים לשפוך דם אנשים, נשים וטף. בתוספת להתעללויות שלא ברא השטן. פרעות ת"ח ות"ט, תתנ"ו, הפאהום בעירק, והשואה שבה מדינות ועמים יצרו את הענישה הקולקטיבית הנוראה בהיסטוריה, היו מעשים של רצח קולקטיבי סביב העולם.

כנגד ענישה מעין זו יש גם מתן שכר קולקטיבי. הטבות ועידוד לטובים. ובכל התחומים. ולמעשה, כל המתנגדים לענישה קולקטיבית, שאינה מתבססת על האדם ומעשיו שלו, צריכים להתנגד גם לשכר קולקטיבי. וכי למה לתגמל מישהו על מעשים ראויים של שכניו, או של בני עמו. ההיגיון הקורא למנוע ענישה, צריך להוביל גם למניעת הגמול הטוב. איש איש ייענש או יתוגמל על מעשיו שלו.

אלא, שברור שזו דרך התנהלות. כיתה משתוללת בבית הספר, תיענש כולה. התנהגות טובה תקנה להם זכויות. יחידת חיילים המורדת במפקדיה- תיענש כולה בדרך כלל. כך גם הפאסיביים ייענשו כדי שייצרו גישה אחרת. יחידה מעוטרת בצל"ש, גם אם לא כל חייל בה היה שותף למשה שבגינו עוטרה.

כיוצא בזה, חמולה, כפר או עיר, יתוגמלו או ייענשו כקבוצה.

צריך להדגיש שאצלנו, וגם במהלך של אינתיפאדות, לא מדובר בהוצאות להורג סתמיות. (ואני ממליץ לקרוא בספרו של תום שגב על ה"כלניות", כיצד הבריטים קרי הרוח, פעלו לחיסול המרד הערבי בארץ, בשנים 1936-9, כנגד כלל האוכלוסייה הערבית ).

צה"ל מזהיר מראש היכן יפעל ומאפשר- בניגוד להירושימה ודרזדן- לבלתי אשמים למלט את נפשם. אנחנו מדינה ועם שגם בעתות מלחמה מאפשר לפנות לבתי הדין שלו לבירור הענישה טרם ביצועה. וזו נעשית רק לאחר גיבוי בית המשפט.

ומי ששייך לקולקטיב, הוא זה שצריך לקבל החלטה לגבי השותפות שלו בה. על מעשיה ועל שתיקתה. והוא זה שיישא בתוצאות. לטוב או למוטב.