היתכן שארץ ישראל תהיה רעה?

הרב אביחי קצין , כ"א באב תשע"ו

הרב אביחי קצין
הרב אביחי קצין
צילום: יח"צ

ספר דברים גדוש בפסוקים המתייחסים לארץ ישראל. רבים מהם עוסקים בשבחה של ארץ ישראל. כך מתארת התורה את ארץ ישראל בפרשה שלנו: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

התורה משווה בין ארץ מצרים, שמשם יצאתם, בה דרך ההשקיה היא על ידי האדם. הוא ההולך ברגליו ומשקה את השדות. לעומת זאת, דרך ההשקיה בארץ ישראל טבעית ומי הגשם הם המשקים את השדות. מה משמעותה של השוואה זו? רש"י סבור שהתיאור הזה מלמד על יתרונה של ארץ ישראל: "לא כארץ מצרים הוא - אלא טובה הימנה". ובמה היתרון? "ארץ מצרים הייתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו - למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת". 

נכדו של רש"י, הרשב"ם, מפרש אחרת. לדעתו מסקנת תיאור דרך ההשקיה היא המסקנה המפתיעה הבאה: "כי הארץ הזאת טובה מארץ מצרים לשומרי מצוות, ורעה מכל הארצות ללא שומרים". ארץ ישראל אינה תמיד טובה. יתירה מזו, היא עלולה להיות רעה יותר מכל הארצות. ומדוע? מסביר הרשב"ם כי בארץ מצרים אין זיקה בין המצב הרוחני לצריכת המים. לעומת זאת, בארץ ישראל האדם צריך להיות ראוי לגשם היורש אליו מן השמים. ולכן לשומרי מצוותיו טובה הארץ, אך לעוברי מצוותיו היא רעה מכל הארצות.

ביטוי ליסוד זה מצאנו בגמרא בכתובות המתארת מפגש מעניין אחרי חורבן הבית: "תנו רבנן: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה )נערה( אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים". לאחר שיחה קצרה איתה מגלה ריב"ז שהנערה היא בתו של נקדימון בן גוריון, מעשירי ירושלים. והוא, רבן יוחנן בן זכאי, נכח בחתונתה וזוכר את הסכום העצום שהיה כתוב בכתובתה.

למראה הנפילה הגדולה הזו, הוא מפתיע באמירה הבאה: "בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום - מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה". בכיו של רבן יוחנן בן זכאי מובן. אולם הקביעה המתלווית אינה מובנת: "אשריכם ישראל"?! על מה? על שמוסרן בידי בהמן של אומה שפלה?

המהר"ל מפראג הסביר שכאן מצאנו את אותו עיקרון הייחודיות של עם ישראל שבא לידי ביטוי הן ברגעי השיא והן ברגעי השפל. שניהם מבטאים את העובדה שעם ישראל מיוחד הוא. כך גם ארץ ישראל. מיוחדת היא למי שראוי, ורעה מכל הארצות למי שאינו רצוי. יהיה רצון שנהיה ראויים לברכתה של ארץ ישראל.

מתוך העלון "יש"ע שלנו"