ביבי, צא למלחמה

מאיר גרוס , כ"ד באב תשע"ו

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

ה"פשרה" שהושגה בעניין העבודות- בשבת דווקא- בנושאי תחבורה, מדגישה נושא מהותי בממשל בישראל. מי שהחליט בנושא, ומי שהקים ועדה ומתאם בין כל הגורמים במשבר הזה, הוא ראש הממשלה.

לא שר התחבורה שזה בתחום אחריותו. וזה מפנה זרקור לעובדה הפשוטה, והמקוממת כל כך, החולפת "מתחת לרדאר" איכשהו. אנו כבר יודעים שביבי איננו רק ראש ממשלה ומחזיק בכמה תיקים. באופן הגיוני, בתיקים שהם "שלו" הוא אכן האחראי הישיר למה שקורה בהם. בנוסף ומעבר לאחריותו כראש ממשלה, ובאחריות של כל שר על כל מה שהממשלה עושה. אחריות קולקטיבית.

אולם, בכל האמור לביבי, אחריותו – כמסתבר- היא גם על כל יתר המשרדים. ולפי האופוזיציה, התקשורת ויתר אוהבי הממשלה, הוא למעשה אשם בכל מה שעושה כל פקיד, מנהלת ומזכיר בעבודת הממשלה. בכל פרט. כמובן, שבדברים הטובים שקורים לנו- למשל, שמפלס הכנרת היורד כבר לא מדיר את מנוחתנו מדי מהדורת חדשות, כי אנו מתפילים וממחזרים את כל צרכינו הנוזליים- אסור לפרגן בציבוריות שלנו לו ולממשלתו. הכבישים המדהימים, התוספות לסל התרופות, כל אלו צמחו לבדם בארץ הניסים והנפלאות שלנו. גם את מאגרי הגז הגדולים שיש למדינה, הצופנים את הפתרון לבעיות האנרגיה שלנו. ובעצם, הקלה תקציבית כללית. המאמץ להתרכז בחצי הכוס הריקה, אינו מותיר זמן וכוח, ובעיקר רצון, להגיע לחצי המלא. לשם התקשורת וכל מיני רעשנים לא מצליחים להגיע.

ודוגמה בולטת היא סוגיה מרכזית הנמצאת בטיפול תקשורתי נמרץ, וגם על שולחנו של מבקר המדינה. וזה מבצע צוק איתן. אין ספק שצריך ללמוד ולהפיק לקחים. אם זו ועדת חוץ וביטחון, צה"ל, וכל מי שקשור לעניין. באופן ענייני. וגם רציני. אלא שאנו שומעים פרשנים מטעם עצמם ופוליטיקאים. כל אלו שמחפשים- כדרכם- את כשלי הממשלה ובעיקר מחפשים את ביבי.

למרבית הפלא, איננו שומעים האשמות כלפי שר הביטחון הקודם- נזכיר שהוא גם היה רמטכ"ל בעברו- על אי טיפול במנהרות בעזה. לא שמענו מילת ביקורת עליו. הוא פשוט התאדה מהנושא. גם הרמטכ"ל דאז, בני גנץ (שהוא אולי תקוות מחנה השמאל) יצא טפלון בציבוריות הישראלית. שני האישים המרכזיים שהיו אחראים על משרד הביטחון וזרועו הביצועית – צה"ל- נעלמו מהדיון. וצריך לציין שהוא בהחלט בתחום טיפולם ואחריותם. רק ביבי מוקע אל עמוד הביזיון. הוא האשם בפי כל. (יודגש כאן שאינני בטוח שלא נעשה כל הנחוץ בזמנו. והרעש הגדול הוא רק בבחינת חכמים לאחר מעשה. הטון הרעשני רק מעלה חשד שאין פה ניסיון אמיתי להתחקות אחרי נקודות הכשל- אם היה- ולמנוע טעויות בעתיד) . ועל פי הפרסומים הוא האשם הבלעדי.

אז מה שכחנו? ואיפה ראש הממשלה בוודאי אשם ולא יכול לרחוץ בניקיון כפיו?

שכחנו שביבי, חייל קומנדו בעברו, לא לקח רובה ויצא להילחם. הוא אפילו לא אחז בהגה הטנק. וכמובן לא תמרן את מטוסו בתקיפת מחבלים. אז, יאללה, תקשורת. צאו להתקפה. איך זה שראש הממשלה לא מהווה דוגמא. ובעצם למה הוא אינו עומד בראש חייליו. הוא כסמכות העליונה במדינה חייב להראות דוגמה ולהיות בשדה הלחימה עם חייליו המסורים. זהו המחדל הענק של ראש הממשלה. ביבי, במקום לצאת אישית למלחמה ו ל ה ל ח ם הסתפק בהנחיה מרחוק ובדיונים סביב שולחן הממשלה. ועל זה חייבים לבוא עמו חשבון.