החור השחור של המזרח התיכון

ד"ר אורי גולדברג , כ"ד באב תשע"ו

ד"ר אורי גולדברג
ד"ר אורי גולדברג
צילום: עצמי

המציאות בסוריה שוברת, מדי יום כמעט, שיאים חדשים של אכזריות. רק הספקנו לשכוח את תמונותיו של הילד מכוסה האבק והדם מחאלב, וכבר תוקפות אותנו התמונות מן הסרטון החדש ששחרר ארגון דאע"ש.

בסרטון נראים חמישה גברים במדי אסיר כתומים, המזוהים כשבויים כורדים. מאחוריהם עומדים חמישה ילדים שמחזיקים באקדחים. הילדים מזוהים על ידי הקריין רק בכינויי לוחמים המזכירים את מוצאם – תוניסאי, בריטי, כורדי, מצרי ואוזבקי. כל אחד מן הילדים יורה בראשו של השבוי שכרע לפניו. הילד המזוהה כתוניסאי הוא גם זה שמדבר אל המצלמה לאחר ההרג ומבטיח עוד מוות וחורבן.

דאע"ש נתפש בעיני רבים כמחולל העיקרי של האכזריות הזאת. הסרטונים שמשחרר הארגון אכן מזעזעים במיוחד. אבל האמת היא שדאע"ש מצטיין בעיקר בהפקה וביכולות שיווק. הוא לא יוצא דופן באכזריותו בסוריה. משטר אסד הורג יותר סורים מכל גורם אחר במדינה המדממת. חביות הנפץ המוטלות ממטוסים, העינויים והחיסולים בבתי הכלא ומחוצה להם, כל אלו ממשיכים את מסורת ההרג ההמוני של משפחת אסד בנתיניה שלה.

חוץ מזה, דאע"ש כבר איננו היריב שמאחד את כל הצדדים הנצים. דאע"ש נאבק קשות בכורדים, בעיראק ובמיוחד בצפון סוריה. שם, באזור העיר א-רקה, הכוחות הכורדים מאיימים לגרש את אנשי דאע"ש מאחד משני המעוזים הגדולים ביותר של הארגון. גם ארדואן, נשיא תורכיה, נאבק בכורדים. הפלישה שלו לתוך סוריה לפני מספר ימים נועדה כביכול לנקות את הגבול התורכי-סורי מלוחמי דאע"ש. מהר מאד התברר שהיא נועדה באמת למנוע אפשרות לחבירה בין הין הכורדים בסוריה וכורדים בתורכיה.

המחתרת הכורדית בתורכיה בצעה בימים האחרונים פיגועי התאבדות, ואנשיה אף ירו רקטות על שדה תעופה בדרום מזרח תורכיה, החבל הכורדי. ההפצצות של צבא תורכיה את הכפרים הכורדים בסוריה, הפצצות מן האוויר ומן היבשה, כבר הורגות עשרות אזרחים והמספר צפוי לעלות בחדות. אם אויב של אויב הוא ידיד, הרי שארדואן ודאע"ש נלחמים באויב משותף. מאמץ משולב תורכי-דאע"שי יכול להתרחש רק בחור השחור שהוא סוריה של היום.

במונחים של פוליטיקה ושל אינטרסים, אין היום בסוריה צודקים וטועים. כל אחד מן הצדדים (ויש המון) יכול למצוא את עצמו בשני הצדדים של הסכסוך. ארה"ב, למשל, תומכת בכוחות הכורדים כחלק מקואליציית המורדים הזוכה לתמיכה אמריקאית. מצד שני, ארה"ב תומכת גם בתורכיה באופן פעיל. סגן הנשיא ביידן תבע לאחרונה מן הכורדים לרסן את התקדמותם בתפישת שטח בצפון סוריה. ארה"ב מצהירה חדשות לבקרים, מצד שלישי, על המחויבות שלה לחיסולו של דאע"ש ולחיסולה של המדינה האסלאמית. האם זה מסתדר עם שילוב האינטרסים בין דאע"ש והתורכים? אם זה המצב, ארה"ב לא תומכת באף אחד מן הצדדים באופן שיוביל להכרעה ואולי לסיום המלחמה. אם כבר, נציגיה של ארה"ב בסוריה עשויים למצוא את עצמם (אם זה לא כבר המצב) נאבקים נגד עצמם.

עד עתה, מנהיגי העולם התעלמו מסוריה, או שהשתמשו בה כדי לקדם אינטרסים ספציפיים ולפתור בעיות פנימיות. המאבק בדאע"ש שימש כיסוי טוב לשתי האסטרטגיות. אלו שהתעלמו מסוריה (מנהיגי המערב, למשל) הצדיקו את ההתעלמות בכך שדאע"ש (והפליטים) מאיימים על שלום העולם כולו. אלו שהתערבו בנעשה (איראן, רוסיה) בכדי להגן על בעלי ברית או על אינטרסים אסטרטגיים הסבירו שעשו זאת בעצם במסגרת המאבק בדאע"ש. אבל האיום שמציבה המציאות בסוריה גדול בהרבה מן האיום הדאע"שי. האלימות קשה כל כך והפרופורציות זניחות כל כך עד שסוריה מאיימת להציב תקדים בו מופרים כל הכללים, כל העקרונות וכל הנאמנויות. סוריה מעמידה מול פני העולם מצב מתמשך בו כל אדם וכל אומה זאבים זה לזה. לאחר שהתקדים הזה יעמוד יציב, יהיה קשה מאד לעצור את התפשטותו לכל כיוון אפשרי.

בסוריה נדרש, בכל המהירות האפשרית, פתרון בצורת הסדר. לא תהיה בה הכרעה, כי כבר אין שום דרך להכריע. האלימות כבר גדולה מכל מאבק שאפשר לייחס למציאות הסורית. המאבק בדאע"ש הוא כרגע אמתלה מצוינת למנוע הסדר כזה. אסור לתת לו לטשטש את הסכנה האמיתית לשלום העולם.